חלשה מולך- פרק שתיים

אינני יודעת מה עובר עלי בזמן האחרון. אני לא מצליחה לצייר אפילו קו אחד. בדרך כלל זה מתחיל אוטומטית והדף הלבן כבר לא לבן ודמות כלשהי או מקום כלשהו מתועד עליו. אני אוהבת לצייר אך רק מקומות או דמויות מציאותיים, עכשיו, בתקופה האחרונה יש לי מחסום, כאילו מחכה שישברו אותו בכל הכוח.
אני חושבת שזאת המציאות שבה אני חייה, השיגרה המשעממת שנהייתה לי.
מאז שקובי טס, אני ואילת כבר פחות יוצאות, פחות פעילות חברתית.
היא כל כך אובססיבית אליו, מפחידה אותי עם מחשבותייה ורצונותייה המוקצנות מבהילות אותי לפעמים. היא נוטה להסתכל כמה צעדים קדימה ולא מספיקה לחיות את הרגע.
קובי גורם לה לחוסר ביטחון מוחלט, כשכל הגברים מחכים אצלה בתור, רק מחכים שתעיף מבט לעברם. אבל היא נעולה רק על קובי, חושבת שהוא היחידי שיוכל להגן עליה מכל הרע שקיים סביבה, היא טוענת שהוא אוהב אותה בדיוק כמו שהיא תיארה שיואהבו אותה. אבל היא טועה, אני רואה איך הוא מתנהג כשהיא לא בסביבה, הוא פלרטטן ושובב לא קטן. הוא מת על בנות, הוא לא טיפוס של בחורה אחת.
אבל היא מאמינה רק למילה שלו, לא מוכנה להקשיב למה שיש לי לומר.
אבל בסדר, היא תקבל את הכאפה שלה כשתתפוס אותו בעצמה, אולי היא באמת צריכה לגלות זאת לבד. רק ככה היא תבין את כל הזמן שביזבזה עליו.
החלטתי לצאת קצת החוצה, לחפש לי כיוון לציור הבא שאצייר. אני מרגישה שבלי הציור אני לא נושמת כמו שצריך ורעידות קלות מורגשות בידיי. אני חייבת לצאת מהמחסום הזה.

יצאתי מהבניין הכמעט מתפרק שלי וצעדתי לעבר הפארק. הפעם נכנסתי ממש לתוכו, היכן שנמצאים כל העצים הירוקים והוורדים האדומים והקוצניים.
אני מרגישה בבית כשאני נמצאת בסביבה כזאת נושמת וחיה. זה נותן לי השראה להמון דברים בחיים שלי.
התיישבתי על הדשא הלח והנעים והבטתי מסביבי.
כל כך נהניתי מהשקט הזה, השקט שאני יכולה לקבל רק מפה, אצלי בבית אין שקט, יש רק את התלונות של אמי החורגת, התלונות שלה נשמעות כל כמה דקות בכל רחבי הבית ולא מפסיקות לחזור על עצמן.
היא לא מבינה שלחלק פקודות זה לא מה שישפר את המצב העכור שבגללה נוצר ביני לבינה ולבין אבא שלי.
אני שונאת אותה, אני מתקשה להבין מה הוא מוצא בה?אין בה שום דבר טוב ויפה, היא נדפקה מכל הכיוונים.

"נו, בוא כבר שוהם, עד שאתה זז", שמעתי קול נשי צועק.
סובבתי את ראשי וראיתי זוג משולביי ידיים מתקרב לעבר כיווני.
היא הייתה בלונדינית, שיערה ארוך. עיניה כחולות בהירות וגופה דקיק וארוך.
עיניו היו ירוקות כהות, שיערו חום כהה וגופו נראה נפוח ושרירי.
הם ראו אותי ונעצרו.
הוא הביט בי בזמן שלחשה לו משהו באוזן.
מבטו כאילו בחן אותי והחלטתי לסובב את ראשי בחזרה. הם לא באמת עניינו אותי עכשיו, אבל נדמה לי שפרצו לי את המחסום.
רצתי מהר הביתה, נכנסתי לחדרי והתחלתי לצייר.