אני מפחדת

אני עומדת לעצום את עיניי, שנייה לפני הפעולה אני מביטה לתקרה, עדיין מנסה להסתגל לחושך, אבודה. ואז אני חושבת, שנייה לפני סגירת עיניי, מה אם זו הייתי אני הבוגרת. מה אם עכשיו הייתי נושמת את נשימתי האחרונה. ואז לא היה קורה כלום, פשוט הייתי בין המוות לחיים. המוות מכריע, וזהו. זה כל הסיפור.
אין המשך, אין כלום. אין שום דבר מאחורי הכל, אני חיה ויום אחד אני פשוט מתה. מה הטעם בחיים האלה? אין טעם.
למה אני צריכה לסבול ולדעת שאני הולכת למות ושאולי אין שום דבר בסוף וזהו. "וכל עמלנו יהפוך לאבק".
העיניים שלי מבזיקות ואני רועדת בשקט, אני לא רוצה למות. אני מרגישה מיליוני פרפרים עפים בבטן, אני מנסה לפענח את התחושה, ההרגשה המוזרה הזאת, שזה לא רגעי, כי לנצח אני ארגיש את אותו הדבר.

אני מפחדת.