אני ויוסוף מקהיר

אני כל-כל עצוב לי ושמש על העיר
והדמעות שלי כמו רכבת לילה לקהיר
אז אני פורח, מחפש סימן
לשבת בצד הדרך, לשבת ליד חנן

באופק השומם דמעות מקיר לקיר
אני מעשן נרגילה עם יוסוף מקהיר
ואני רואה סימנים של דם
נמרחים על הזגוגית, נמרחים על-יד אגם

ערב על נרגילה, המוות פה שורר
ואני ויוסוף מדברים על איילת זורר
כמה היא יפה, כמה חכמה
שלושה גמלים, הוא אומר, ואקח אותה לאישה

ירדן וים המלח עם כל כובד המחיר
אם אין פה ציפורים, המוות פה ישרור
ואני תקוע במקום לא מוכר
לועס את הטבק, נמרח על האבנים

אובדנות כזאת אותנו לא תחזיר
כך אומר יוסוף, ומעלה את המחיר
סף הסיבולת עומד להישבר
אני נקוע ככה כעומק הבאר

בתרי זוזי…

שגעון כזה לי הוא לא מתאים
ארנבת בשמיים, אני על אבנים
שמש קופחת, אדים נשרפים
שיבולת שועל זה צחוק הגורל

הו, הצילוני נא
מישימון המוות, בו טעו דרכיי
והריני מתערבב עם העפר

אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי
כשהשמש הצורחת שורפת אותי
אני ממש שוקע, אני מאוד סובל
קחו אותי לים, לים להתאבל

הוווו….
הו, אהבה
הציליני נא

שוב בדידות כזאת, מתגלגלת מקיר לקיר
יוסוף צוחק, אני לא מצליח להתעורר…