לא באמת קוראים לי דנה ואני לא בת תשע
קוראים לי דנה ואני בת תשע. לשכן שלי קוראים איתי. הוא גר בקומה רביעית ואני גר בקומה חמישית. אני לא אוהבת אותו. הוא תמיד צועק במקום לדבר, הוא תמיד מעליב אותי וקורא לי תינוקת טיפשה. הוא תמיד אומר שהוא יותר חכם ממני והוא תמיד זורק את המסטיק על הרצפה במעלית. אבל איתי לא חיי לבד. יש לו אבא קוראים לאבא שלו אופק. אבא שלו תמיד צועק במקום לדבר. אבא שלו תמיד יורק בלובי ואומר "הייתה לי ליחה." אבא שלו תמיד מתווכח עם אנשים שהוא צודק והם טועים. ואבא שלו מוריד את הכלב שלהם לטיול בלובי (תבינו לבד מה הכלב עושה בלובי.) אבל לא רק לאיתי יש אבא. גם לי יש אבא. אבא שלי תמיד שותק שיורדים במעלית, אבא שלי מחכה עד שנגיע לפח ואז הוא זורק את המסטיק, אבא שלי תמיד תורם למתרימים למרות שהוא תרם בעבודה. לפעמים אני חושבת אם אבא שלי היה אופק הייתי מתנהגת כמו איתי.
תגובות (3)
בס"ד
ממש בוגר מצידך ללמד על האיש הזה זכות:) בכל מקרה אני שמחה שנולדת לאבא הנכון..
ממש יפה אהבתי:)
זה ממש מזכיר לי סרטון שראיתי ביוטיוב "children see children do", כדאי לצפות. אני חושבת שמה שכתבת נחמד מאוד אבל כדאי להאריך את זה טיפה, קצת יותר דוגמאות קצת יותר להסביר, ואני מאוד ממליצה לשנות את השם, זה דיי ברור שאת לא בת 9 ולא ממש משנה אם קוראים לך דנה או כל אחר, כדאי שתשימי שם שימשוך את העיין וימשוך קוראים, משהו שקצת ירמוז על העלילה של הסיפור.
אהבתי מאוד את הרעיון