"זה עוד הפעם אני"- פרק אחת עשרה

°אליאב°

"היי." מלמלתי לשביט, בערב, כשנכנסתי למסעדה.
"מה קורה?" שאלתי אותה ושמתי כפפות על ידיי,
"יש שמועות שדניאל סוחר סמים." היא אמרה במהירות והסתובבתי אליה,
"השתילו לו בארון, אבל אי אפשר לשחרר אותו עדיין." אמרתי והיא הסתכלה עלי בשקט,
"הוא לא על סמים." אמרתי והסתובבתי להמשיך בעבודתי,
"אני עוברת היום להוסטל," היא אמרה ובאה מולי בחיוך, "הקדימו לי את ההעברה." היא המשיכה וחייכתי חיוך גדול.
"גדול." אמרתי והיא קפצה עליי בחיבוק, מצחקקת.
"את צריכה שאני אעזור לך לארוז, או להעביר?" שאלתי והיא הנהנה,
"זה יהיה נחמד, אתה יודע איפה אני גרה?" היא שאלה וניענתי בראשי לשלילה,
"אני אבוא איתך אחרי העבודה." אמרתי והיא הנהנה בחיוך.
"תודה." היא אמרה לפני שהלכה,
"בכיף." אמרתי והיא הלכה, לא לפני שחייכה שוב.
"גיסנו מעמיס." שמעתי את דניאל מאחוריי,
"גיסנו." צעקתי ונתלתי עליו בחיבוק, "מה עושה פה יהומו?" שאלתי והוא צחק בקול,
"שיחררוני." הוא אמר בשפה גבוהה ועכשיו היה תורי לצחוק,
"מה אתה, חוה אלברשטיין?" שאלתי והוא גיחך,
"מצאו את דור?" שאלתי בשקט לאחר כשניה,
"לא, שיחררו אותי בערבות," הוא אמר והרמתי גבה, "ארבעת אלפים שבע מאות שקל." הוא אמר ופערתי את עיניי,
"אם נגעת לי בבנק אני שובר אותך בנד-" אמרתי במהירות והוא הפסיק אותי באמצע,
"דיברתי עם אבא שלי." הוא אמר בצעקה ושתקתי,
"אבא, אבא, אבא שלך?" שאלתי והסתכלתי עליו בחשד,
"כן מטומטם." הוא אמר והרמתי גבה,
"הפעם האחרונה שדיברת איתו היתה לפני שלוש שנים." אמרתי והמשכתי בעבודתי,
"מזל ששמת לב." הוא אמר בציניות וגיחכתי, "הייתי חייב כסף, הוא אפילו לא שאל רק העביר לי לחשבון ואמר לי לבוא לבקר." הוא אמר והרמתי את כתפיי,
"אז לך לבקר." אמרתי והכנסתי את הקפה הגרוס למכונת האספרסו.
"נראה לך, זה יהיה מביך." הוא אמר והרמתי את כתפיי,
"קח את אביב, או אותי, אמרתי והוא סובב את ראשו לשמע שמה, "כהה תמיד שיהיה משהו מביך תוכל לפתח שיחה איתנו." אמרתי והוא הסתכל עלי בהרהור,
"רעיון." הוא אמר וגיחכתי, "עכשיו אני עפתי לעבוד, אין לי שקל על התחת." הוא אמר והלך, ואני הסתכלתי עליו צועד בגיחוך.
"תקוע לך מלפפון בתחת?" שמעתי אותו במהומהם, שואל נער תמים, "מה אתה בוהה?"

°אביב°

"חיים שלי." צעקתי לדניאל שנכנס להוסטל וקפצתי עליו בחיבוק.
"כפרה שלי." הוא אמר וליפף את גופי,
"יסטלן, שילמת ערבות." אמרתי והיא גיחך,
"יומיים לא הייתי פה אז למדת מילים חדשות?" הוא שאל וגיחכתי, ידינו עדיין מלופפות אחת בשניה.
"איך היה בתא בלי בושם?" שאלתי והוא עיוות את פניו בגועל,
"זוועה, התחננתי שיביאו לי בושם, ואני מריח את הסוהר עם שתיים אחת שתיים, והבן זונה לא נותן לי." הוא אמר במהירות, בלי לנשום וגיחכתי.
"אני ואליאב רצינו להביא לך, אבל לא היו נותנים לנו להכניס." אמרתי והרמתי את כתפיי בתמימות, מטה את ראשי הצידה,
"אתה בוהה." אמרתי לו כשראיתי מזווית עיני שהוא מסתכל על פני,
"סורק." הוא תיקן אותי באלגניות,
"אז תפסיק לסרוק אותי, זה מעצבן." אמרתי והוא צחק,
"מה מעצבן?" הוא שאל, "שאני סורק אותך?"
"כן." צעקתי עליו והוא סובב את ראשו בחיוך,
"אז אני לא אסרוק אותך, למה לצעוק?" הוא שאל בשקט וצחקתי.
"זוג יונים הארוחות ערב מוכנה." צעקו לנו מהחלון ושנינו הסתובבנו,
"אני נראה לך כמו יונה?" דניאל שאל בצעקה,
"מזכיר לי בולבול." נתנאל צעק בחזרה ודניאל רץ אליו,
"קוקסינל!"

°שביט°

"את כאן לבד תמיד?" אליאב שאל וסרק את הבית, בית סטנדרטי למדיי עם מרפסת קטנה ומטבח מרווח.
"אני רוב הזמן עובדת, או יוצאת. אני רק ישנה כאן." עניתי לו והובלתי אותו לחדרי,
"ארזתי ממש קצת, אז אנחנו צריכים להזדרז." אמרתי והראתי לו את הארגזים המועטים שכן ארזתי.
"בגדים אני אשים בשקיות, בינתיים אני אביא לך ארגזים תפנה את כול הדברים השבירים שעל השידה?" שאלתי והוא הנהן בחיוך,
"סבבה לי." הוא אמר והבאתי לו מספר ארגזים.
לאחר שעה של אריזה בצחוקים, שאנחנו זורקים אחד על השני דברים וצוחקים על הצליל שהפצפצים משמיעים הוא שתק. הסתובבתי אליו וראיתי אותו בוהה בתמונה שלי ושל אימי, הטיתי במהירות את ראשי, עוצמת את עיני ומתחננת שלא יצאו לי דמעות.
"זאת אמא שלך?" הוא שאל ופתחתי את עיני, הסתובבתי אליו באיטיות והוא סובב את התמונה לכיווני,
"כן." אמרתי בקול צרוד וסובבתי את ראשי בחזרה, ממשיכה לקפל את הבגדים ולשים אותם בתוך שקית הזבל השחורה.
"היא הייתה ממש דומה לך." הוא אמר בשקט והבל פיו היכה באורפי, הנהנתי ועוד דמעה יצאה, שנאתי את זה בעצמי, כול פעם שמזכירים את אמא שלי הדמעות מתחילות לצאת.
"אל תבכי." אליאב מלמל לאחר מספר שניות וכרך את ידיו סביב גופי הדקיק,
"מצטער." הוא מלמל וליטף את גבי בעדינות.
"זה לא אתה, פשוט כול פעם שמזכירים אותה יוצאות לי דמעות." אמרתי והוא חייך והמשיך לחבק אותי.
"אנחנו צריכים להמשיך." אמרתי והוא הנהן ועזב אותי,
"אני והיא תמיד היינו דומות," הרגשתי שאני צריכה לספר לו,
"גם במראה החיצוני, וגם באופי. תמיד אמרו לישאני לגמריילדה של אמא, שאין לי שוםקשר לאבא, שאני מאה אחוז של אמא שלי." אמרתי והמשכתי לקפל בגדים לשקית, מזווית העין ראיתי אותו ממשיך לארוז, אך עם זאת מקשיב בעניין,
"פעם אחת בכלל אמרו לי ללכת לעשות בדיקת רקמות עם אבא שלי," המשכתי, "זה היה בצחוק, אבל עד היום אני חושבת שזה אמיתי, אבל אף פעם לא היה לי את האומץ לבקש ממנו לעשות את הבדיקות האלה." סיימתי במשיכת אף והוא הסתכל עלי,
"לכי תדעי." הוא אמר ועזר לי לקפלבגדים לשקית, כי סיים את עבודתו.

"סיימנו." אמרתי ונשכבתי על המיטה, בערך ארבעה ארגזים ועוד שלוש שקיות עמדו ליד הדלת בסדר מופתי,
"אני מותש," אליאב אמר, "ורעב."
"הגיוני, שתיים עשרה בלילה." מלמלתיוהוא הרים את ראשו אלי בעיניים פעורות,
"נדפקתי." הוא אמר וקם במהירות, "עד אחד עשרה היינו צריכים להיות שם."
"בוא נרד להעמיס על הרכב?" שאלתי אותו והוא הנהן.

°אליאב°

"איחרתם קצת." דניאל אמר שניכנסנו להוסטל,
"חד הבחנה." אמרתי בציניות והוא צחק,
"מי נתן לכם להיכנס?" מיראל שאלה, הם ישבו כולם בסלון.
"השער הזה מלפני מאתיים שנה, את דוחפת אותו טיפה הוא נופל." דניאל אמר וגיחכתי,
"יש מין צופציק כזה בצד, שאת מרימה והשער נפתח." אמרתי והתיישבתי לידם,
"כמו בכול שער חשמלי." דניאל השלים אותי בציניות,
"זה מדהים, אני כאן שנה ולא ידעתי אתזה, אתם כאן חודש ואתם מלמדים אותי. משהו כאן לא בסדר." מיראל אמרה וצחקנו,
"את האמת ידענו את זה מהיום הראשון." אמרתי והיא הסתכלה עלינו במבט מעוצבן,
"חארות." אמיר מלמל מהצד.
"מה עם ליאל?" אריאל שאל אחרי שניה וכולם שתקו,
"אני חושבת שהיא עזבה." אגם אמרה בשקט,
"במילא לא אהבתי אותה." דניאל אמר בשקט ואביב שמה לו מרפק בצלע,
"כן כי היא אחות של דור." אגם אמרה והוא גיחך והנהן,
"יש לה בעיה, היא נולדה למשפחה הלא נכונה." דניאל ענה לה במשיכת כתף,
"בואו אמת או חובה." שביט אמרה וכולם הטו את ראשם לכיוונה, היא התכווצה בשקט, גיחכתי,
"חברה שלך?" אמיר שאל והסתכל עלינו,
"היא עברה להוסטל ילד אדיוט." אמרתי והוא הרים גבה,
"יעני במקומי?" הוא שאל והנהנתי,
"אה נחמד, נתנאל." הוא אמר והושיט את ידו,
"שביט." היא אמרה ולחתה את ידו בחיוך.
"שביט אמרה אמת או חובה." מיראל צעקה והתיישבנו,
"אני מסובבת." מיראל צעקה וחטפה את הבקבוק מבין ידיו של נתנאל.
היא סובבה וזה הפסיא על אגם ומיראל, הן צחקו יחד.
"אמת או חובה?" אגם שאלה ומיראל הרהרה לרגע,
"אמת." היא ענתה לבסוף ואגם חייכה חיוך תחמן,
"האם את דלוקה עם עדיאל, מהשכבה שלך." אגם שאלה במהירות ומיראל שתגה למספר שניות,
"לא, אבל על חבר שלו כן." היא אמרנ ואגם צחקה,
"גיל?" היא שאלה והמשיכה לצחוק,
"השאלה הייתה על עדיאל," מיראל אמרה והרימה את ידיה כחפה מפשע, "הלאה."
מיראל סובבה שוב וזה יצא עלי ועל דניאל, שצחק ברשעות.
אוי פאק.