כמה עוד אפשר לשמוע את הסיפורים שלך?

הבטתי בתמונות שמולי, בעלי האהובי זה שבחרתי להקים איתו משפחה ובית בגד בי.
לא היה מקום לטעויות עם התמונות האלה.
העברתי את התמונות זאת אחר זאת באיטיות.
היא לחשה לו משהו באוזן וחייכה חיוך פלרטטן.
את התמונה הבאה כבר לא יכולתי לראות מבלי להתפרץ בבכי.
הוא איתה ושניהם מתנשקים.
שמעתי את המנעול הבית נפתח ואת קול צעידותיו הכבדות.
ואני ניגבתי את דמעותיי במהירות ושטפתי את פניי,וחזרתי לחדר.
הוא נכנס השקט לחדר מפחד שלא להעיר אותי אבל אני כבר הייתי ערה,הדלקתי את האור צופה בו מביט בי בהפתעה.
"ג'ולייט חשבתי שכבר נרדמת מאמי אני מצטער עם הערתי אותך,"אמר לי.
כמה בעל טוב, מתחשב , ושקרן ותככן הוא יכול להיות.
הרגשתי את גופי מתלקח בכעס.
"איפה היית עד עכשיו?,השעה כבר שלוש בלילה." אמרתי לו,
יודעת כבר את התשובה הכואבת,אבל הכי עניין אותי זה איזה סיפור הוא ימציא לי עכשיו.
"הייתי במשרד כבר אמרתי לך את זה."אמר לי מנסה להתגונן ומביט בי בעיניים חוששות.
"מותק את בסדר?, את לא נראית טוב."אמר בדאגה
ואני לא יכולתי יותר.
הוצאתי את המעטפה ממתחת לשמיכה ופתחתי אותה.
"מותק מה זה?"שאל בחשש נראה כאילו שהוא יודע כבר מה זה.
"אל תגיד לי מותק,"אמרתי לו בעצבים והטחתי בפניו את התמונות האלה שדמעות כעס וכאב יוצאות מעיניי.
"ג'ולייט,תתני לי להסביר."ביקש ממני בקול מתחנן.
אך אני רק הנדתי בראשי כל כך כועסת ופגועה ממנו.
"אין מה להסביר,אין לך כבר סיפור חדש להמציא לי,חשדתי בזה כבר הרבה זמן ואז שכרתי את שרותיו של חוקר פרטי,הוא רק אישר לי את חשדותיי."אמרתי לו רואה את עיניו נפערות בתדהמה.
"שלחת אחריי חוקר פרטי?,שיעקוב אחריי?"שואל אותי עדיין בהלם.
גיכחתי מעט וניגבתי את דמעותיי.
"זה לא מה שחשוב עכשיו,מה שחשוב זה שעד מחר בשתיים עשרה אפס אפס בצהריים אתה בא לאסוף את כול חפצייך אם לא אני יזרוק אותם לפח."אמרתי לו ברוגע,מנסה שלא להראות את כל סערת הרגשות שמתחוללת בתוכי בזמן הזה.
"ג'ולייט בבקשה זה היה רק סטוץ…"החל אך אני עצרתי אותו בכך שהרמתי יד.
"ג'ון זה נגמר,זה נגמר כבר מהשנייה הראשונה שנישקת את האישה הזאת."אמרתי לו מתחילה ללכת אל כיוון הסלון.
"ג'ולייט בבקשה ממך"שמעתי אותו מאחוריי מתחנן.
הסתובבתי אליו באיטיות רואה דמעה אחת קטנה נופלת מעיניו ומתגלגלת על לחייו,זה כלום לעומת כמה שאני בכיתי.
הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה לרווחה.
"תצא מפה,"אמרתי לו בנוקשות מחביאה את כל העצב עמוק בתוכי,כל מה שרציתי לעשות עכשיו זה רק להתמוטט ולהתפרק אבל את זה אני יעשה אחריי שהוא ייצא מפה.
"ג'ולייט בבקשה תתני לי להסביר,"ביקש ממני מתחנן.
אך אני נשארתי אדישה אליו.
"נמאס לי כבר לשמוע את הסיפורים שלך ג'ון"אמרתי לו מטלטלת את ראשי.
"אני רוצה שתלך מכאן"אמרתי לו מסמנת לו עם יידי לצאת.
הוא יצא מהדלת בשתיקה נועץ בי מבט ארוך ומזיל דמעות תוך כדי.
ניתקתי את עיניו מעיניי,וסגרתי את הדלת.
נשענתי עליה, והחלקתי עליה בגבי.
ידיי היו על פניי,וכול מה שנשמע בבית השקט הזה הוא יפחות הבכי שלי.
אבל רק דבר אחד טוב ייצא מיזה, סוף סוף הוא ייספר את הסיפורים הלא אמינים שלו למישהו אחר.