חלשה מולך-פרק אחד

ישבתי בפארק השקט השוכן מול ביתי. חיפשתי לי מוזה לציור הבא שלי, היא לא באה, לא הופיעה. הרגשתי קצת אבודה בין כל העצים והספסלים שנחים מולי והרוח הקרה נשבה על פניי והקפיאה את כל כולי.
"לעזאזל", מלמלתי לעצמי בעוד אני קמה מהספסל החום והשחוק וצועדת בחזרה לביתי האהוב. אומנם הוא לא יוקרתי וגדול כפי שהייתי נוהגת לדמיין כשהייתי קטנה. אני בסה"כ גרה בבניין בן שלוש קומות ושכנים בלתי נסבלים אבל, אני אוהבת את התחושה בתוך הבית. היא עושה לי טוב והרגשה ביתית.
הגעתי לכניסה של הבניין ומסביבו הפרחים והצמחים כבר נבלו ממזמן, אף אחד לא טורח להעיף אותם. למה שאני אטרח?אני לא ועד הבית או משהו כזה.
"יופי חזרת, עכשיו את מוזמנת לשטוף את הכלים שהשארת לפניי שיצאת מהבית", אמי הטיפה לי שוב על הרגליי הניקיון שלי. אני שונאת אותה, היא גם לא אמא שלי. היא אמי החורגת. היא רעה, מהסוג הגרוע והזול. מהסוג שחושב שהוא איכותי אבל בסופו של דבר רואים את ההתאמצות וכבר מבינים מי הבן אדם באמת.
"טוב אילור", עניתי בלית ברירה וצעדתי לעבר הכיור בצעדים כבדים וחסרי חשק.
העפתי לעברה מבט ועיניה הכחולות ליוו אותי כל אורך הדרך עד שהגעתי לכיור, ואו, מטרידה.
היא העבירה את שיערה החלק והבלונדיני לאחור שהגיע לה עד הכתפיים. כל פרצופה המנותח היה צבוע בטונות של איפור, כל כך רציתי שתשים על עצמה שקית או משהו שלא אצטרך לסבול את הגועל הזה מולי.
וכרגיל היא לבושה בשמלה אלגנטית כשהיא בסה"כ מתבטלת מול הטלוויזיה כל היום. טיפשות ברמה שאין לתאר.
סיימתי לשטוף את הכלים ורצתי לחדרי. התיישבתי על המיטה הזוגית שלי אשר ממוצעת במצעים לבנים והפוך מקופל בקצה המיטה.
נטלתי את הספר מהשידה המונחת ממש צמוד למיטתי ופתחתי בעמוד שעצרתי.
נקישות רועשות קטעו את ריכוזי בספר.
"פתוח", צעקתי קלות והדלת נפתחה.
"היי בובו", חברתי הטובה אמרה וסגרה את הדלת אחריה.
"היי שושו", עניתי לה והנחתי את הספר הפתוח על המיטה לידי.
"איך זה שבאת מבלי להודיע לי?", שאלתי והבטתי בעיניה הירוקות שנצצו משמחה.
"כן, שפכי", אמרתי לה, מכירה אותה יותר מידי טוב.
החברות שלנו התחילה בגן. היא שאלה אם אני רוצה לשחק איתה בארגז החול והסכמתי, מאז אנחנו צמודות ובלתי ניתנות להפרדה.
היא הבן אדם שתמיד מפרגן לי כשצריך ונותן ביקורת ברגעים הנכונים, אני קוראת לזה ייעוץ לעומת האנשים האחרים.
היא גם לדעתי הכי יפה מכולן. עיניה ירוקות ושיערה שטני בהיר וגופה דקיק וחטוב. שפתיה מלאות וורודות והאף שלה קטן וסולד. לדעתי יש לה סיכוי להיות הטופ מודל הבאה.
לעומתי, יש לי שיער שחור ומתולתל שאורכו מגיע לגבי התחתון. עיניים שחורות וגדולות, אומנם אני רזה אבל יש לי חזה גדול ותחת מלא בשומן. הבנים אוהבים את זה אבל לי זה גורם לחוסר ביטחון.
אני חצי ברזילאית וחצי מרוקאית.
כן, ההורים שלי הכירו בברזיל. אבי, יוסי, עשה איול ארוך אחריי הצבא בדרום אמריקה. הוא הכיר אותה על החוף של ריו דז'נרו. הם יצאו שנה והתחתנו. היא ילדה אותי ולאחר חמש שנים הם התגרשו.
היא חזרה לריו והשאירה אותי כאן עם אבי ואני שמחה, היא מכשפה שלא איכפת לה מהילדה שלה, בשר מבשרה.
אבל השלמתי עם זה. כן, עם הזמן.
"טוב, קובי חוזר מניורק מחר", היא אמרה בהתרגשות שניכרת על פנייה ואני בכלל לא התרגשתי. אני חושבת שהוא פגע בה מספיק ובטוחה בזה ששכב עם מיליון אמריקאיות פצצות בכל השנה שהספיק להיות שם.
"את יודעת מה דעתי על קובי אז…מצטערת", הזכרתי לה שאני לא תומכת בקשר שלהם. היא גלגלה את עינייה ובדקה את ציפורנייה. היא נבוכה.
"טוב, מה איתך?מתי את תתאהבי?", היא שאלה וחשבתי לעצמי…כנראה שאף פעם.