קפה וסיגריה

"אני קם לי בבוקר, שותה כוס קפה עם סיגריה"…
כן, ככה כל בוקר טוב מתחיל אצלי.
אני מתעוררת כל בוקר בשעה 7, מכינה קפה, מדליקה את השיר הזה ברקע ומדליקה סיגריה.
באותו הבוקר קמתי קצת יותר מוקדם, קמתי בשעה חמש וחצי, ניסיתי להרדם שוב אבל לא הלך לי "טוב עוד נסיון אחרון" אני מתהפכת במיטה ומשהו מציק לי בבטן.
נכנעתי, קמתי על הרגליים והלכתי לחדר האמבטיה, הכל נראה לי פתאום יותר אפלולי בדירה שלי, מן ריח אחר.
נכנסתי להתקלח, בחיים שלי לא התקלחתי בבוקר, אבל היום הרגשתי שיש צורך דווקא היום להיכנס למקלחת בבוקר.
יצאתי ישר למטבח, הסתכלתי על שעון הקיר הקטן שבמטבח, השעה היא 6:30, יש לי זמן לעצמי זמן להרגע קצת.
חיממתי מים לקפה, נכנסתי לרשימת השירים שלי במחשב "מוזר איפה השירים האהובים שלי?!" נכנסתי ל"יוטיוב" והדלקתי את השיר האהוב שלי.
התיישבתי על החלון, המקום האהוב עליי בכל העולם הזה, החלון הגדול הזה בבית שלי.
הדלקתי את הסיגריה ונרגעתי סוף סוף, אבל עדיין הרגשתי משהו מוזר באוויר, קיבלתי הודעה לטלפון שלי אבל לא התאמצתי לבדוק מי שלח אותה בכזאת שעה, שיחשבו שאני עדיין ישנה כרגיל.
כיביתי את הסיגריה ושתיתי את הקפה שלי, השעון המעורר בטלפון שלי צלצל השעה 7:00 בדיוק צריך להתחיל להתארגן, כיביתי את ההתראה ובדקתי מי הקרציה ששולח לי הודעות כל כך מוקדם בבוקר, זה היה הבוס שלי: "היי, בוקר טוב לך מקווה שלא הערתי אותך ואם כן, מצטער. רציתי לשאול אם את צריכה שאני אאסוף אותך לעבודה היום."
רגע, למה הוא רוצה פתאום להקפיץ אותי? הרי הוא יודע שיש לי אוטו ורישיון, וואו מוזר, החזרתי לו תשובה: "מצטערת שלא עניתי קודם הטלפון היה על מצב "שקט" ואני ישנתי. ולא, תודה על ההצעה אבל אני עם האוטו היום."
השעה 7:45 בבוקר, אני באוטו מוכנה ליום העבודה הארוך שמחכה לי, אני מתניעה ונוסעת.

באותו הבוקר בשעה 7:53 בבוקר משאית של החברה "שטראוס" חתכה אותי והאוטו הקטן שלי סטה מהכביש, מותי נקבע בדרך של האמבולנס לבית החולים.
אותה ההרגשה שחשתי באותו הבוקר, אותו הפחד המוזר שהציף אותי, היה התחושה שלפני המוות, הריחות, הסימנים הכל הוביל למותי.
"אני קם לי בבוקר, שותה כוס קפה עם סיגריה"…
אותו הבוקר האחרון, הבוקר שלא יחזור על עצמו שוב.