מאדם יפית בוזגלו

מאדם יפית בוזגלו אומרת לכל העוברים ושבים שילכו להזדיין ושהם שמנים.
היא גם מזכירה לכולם עד כמה שהחיים גרועים איתה, או בלעדיה.
זה לא משנה.
בעיקר איתה.
מאדם יפית בוזגלו אומרת לכל העוברים ושבים שהם מכוערים ושאין להם חברים. אולי היא קראה להם את הקורות חיים, כי היא כל כל צודקת. אבל למה להגיד את האמת בפנים?
פרחה כזאת לא תמצאו גם לא באשדוד וגם לא בבאר שבע. כי יש רק פרחה אחת כמותה וקוראים לה מאדם יפית בוזגלו.
היא פרחה יוקרתית כזאת ששמה בשמים ותמרוקים אחרי המקלחת. של לאלין, לא סתם.
עליה נכתב השיר מלכת השושנים כי היא כזאת שיכולה להפנט גם את הדאלי לאמה.
בספר מחזור נכתב עליה ״לבבות שוברת כתחביב ועולה על טרמפים עם יניב.״
כזאת הייתה מאדם יפית בוזגלו, ערסית. פרחה. כל מה שלא תרצו.
הייתי נוהגת לקורא לה פרחה והיא נהגה לשלוח אליי אספסוף זועם של ערסי צעצוע עם סכינים מאיימים.
תביני, יפית.
לא התכוונתי לעצבן אותך.
פרחה זה בסך הכל פרח האלוהים, ומה כל כך גרוע בזה?