בני הלילה: ההתפתחות פרק 4: עברו של אריק

פרק 4: עברו של אריק

– כריס –
פקחתי את עיניי, מסתגל לאור הבוהק. "בוקר טוב ישנוני." שמעתי את קולו של אריק, שפשפתי עם פרקי אצבעותיי ביד שמאל את עיני הימינית והזדקפתי על הספה הקטיפתית.
"איפה אני?" שאלתי ופיהקתי בין המילים, הוא היה מאחוריי. חשתי בזה. שמעתי את פסיעותיו והוא התיישב על הספה לידי. מחייך בעליזות.
"אתה נמצא בבית שלי, זאת אומרת בדירה שלי. אין לי מספיק כסף לבית אחוזה כמו שהיה לכם." הוא חייך ונשען על הספה, הדירה הייתה קטנה וקומפקטית. בעלת שלושה חדרים, סלון חדר שינה ושירותים. "עוד לא הספקת להסביר לי. מי אתה?"
הוא צחק ואמר "זה אני, אריק."
הבטתי בחזהי, היתדות עשויות העץ נעלמו וחולצתי הוחלפה באחת נקייה, צבעה כחול בהיר. על הספה הונחו היתדות המגואלות בדמי, אני אקח יתד מעץ אחת במהירות ואנעץ אותה בליבו. כי הוא לא אריק.
הרגשתי חזק בהרבה מאז שהוא הבריח אותי ממפקדת הציידים ויכולתי להילחם. במהירות הבזק שלחתי את ידי לעבר היתד, אחזתי בה והידקתי את אחיזתי בה כאשר זינקתי עליו. הוא אחז בכף ידי האוחזת ביתד וראו שהוא לא התאמץ אפילו.
"אריק וולנטרין מת לפני שלוש מאות וחמישים שנה מהתקפת זאב בעיירה שלנו ואתה נראה לי דיי חי. אז מי אתה?" שאלתי בעודי מתאמץ לנעוץ את היתד בחזהו. הוא הידק את אחיזתו ביתד כאשר הוא נוגע בצד מלא דמי, הוא נתן מכה אחת קטנה אך עוצמתית עם ידו השנייה ביתד והיא התנפצה לשניים.
"אריק וולנטרין הוא אני, אני לא נהרגתי מהתקפת זאב זה היה מבחן בשבילי. אני נהרגתי מהתקפת דוב. יצאנו לטיול משפחתי בצפון, אתה ותומאס שיחקתם בכדור והוא עף לכם אל תוך היער, אמרתי לכם שאני אביא אותו. זה היה לפני שאף אחד מהמשפחה שלנו לא השתנה לערפד. אז בכל מקרה הלכתי להביא אותו אבל אז זינק עליי דוב והוא נעץ את טפריו הארוכים והחדים בבטני." הוא אמר ולקח נשימה עמוקה לפני שהמשיך, כל מה שהוא אמר היה נכון. דמעות נקוו את עיניי והחלו לחנוק את קולי.
"היה לי דם ערפדים במערכת הדם שלי כריס. התעוררתי לאחר שעה באמבולנס, הייתי רעב כל כך. הרגתי את כל הנוסעים באמבולנס. ו –" הוא התכוון לספר אבל קטעתי אותו
"אבל אבא היה שם, אבא היה באמבולנס." אמרתי, סיפרו לי ולמשפחתי שהאמבולנס עשה תאונה ואף אחד לא שרד. הגופות לא נמצאו.
"אני התחלתי לשתות מאבא, הדם שלו היה כל כך טעים אבל אז עצרתי את עצמי. החדרתי לו דם ממערכת הדם שלי ואמרתי לו להתחיל לברוח מבלי לחזור לאחור. אחר כך שהתחלתי לקבל מודעות למה שעשיתי ברחתי גם אני והבטחתי לעצמי שאני לא אחזור." הוא משך באפו, מיד מבלי לחשוב יותר מדיי זינקתי עליו בשנית. בשביל לחבק אותו.
לאחר חמש דקות של שקט חד שאלתי אותו
"למה חזרת לעיירה?"
"באתי הנה בכדי למצוא את מי ששינה אותי, את מי שהחדיר לי את דם הערפדים," הוא ענה אך לא סיים לדבר, "ולחסל אותו."