משהו לא צפוי – פרק 6

נ.מ של רואי:

יריב העמיס קרטון נוסף של שישיית קולה וסגר את דלתות המשאית. הוא התיישב על הכיסא ולקח נשימה ארוכה. הוא העביר את ידו על שיערו החום כהה וניגב את הזיעה ממצחו.
זרקתי לעברו סיגריה והוא תפס אותה והדליק אותה ישר. מעשן כמו קיטור, אני מתפלא שלא קיבל סרטן ריאות עם רמת העישון שלו. הוא מעשן סיגריה אחרי סיגריה. בחיים לא פגשתי בתופעה כזאת.
"תודה גבר", הוא אמר ונשף החוצה את העשן באיטיות.
"בכיף", עניתי והדלקתי גם אני סיגריה לפני שאתחיל בנסיעה שלי לטבריה.
"תגיד, מה עם הרומי הזאת?", הוא שאל והאמת היא שלא כל כך התחשק לי לדבר על הבחורה המופקרת הזאת, היא זונה, נותנת לכולם את גופה בעד שום תמורה, שונא בנות כאלה. אותה במיוחד. היא דוחה אותי ברמות שלא תיארתי שאוכל להגיע אליהן מתישהו. היא האישה הכי זונה שהכרתי בחיים.
"מה איתה?", שאלתי בחזרה.
"נו עשית אותה?", הוא שאל וממש לא רציתי להיכנס לשיחה הזאת.
"לא", עניתי בפשטות.
"אז קדימה, היא כוסית אחי, וגם טובה במיטה", הוא אמר וקרץ, לא עניין אותי עד כמה היא טובה במיטה, עניין אותי כמה גברים עברו עליה.
"יופי תמשיך לעשות אותה, שלא תתפלא אחר כך אם תגלה איזו מחלה שם למטה", אמרתי וזרקתי את הסיגריה על הריצפה, מחצתי אותה עם רגלי ועליתי על המשאית.
אני חושב שהצלחתי להבהיל אותו כי הוא לא הגיב והחל לחשוב.
"יאאלה אחי, יום טוב", צעקתי מתוך המשאית והנעתי אותה.
"י'מניאק, אני בסרטים עכשיו", הוא אמר וגרם לי לגחך.
"אז תפסיק לזיין כל מה שזז", אמרתי לו ועיניו נפערו.
"וואלה אחשוב על זה", הוא אמר והרים את ידו כאות פרידה.

נ.מ של שמש:
"את יודעת, אני חושבת שאבא שלי בוגד באמא שלי", נועה אמרה לי ועיניי נפערו.
"למה את חושבת?", שאלתי, מנסה להבין אם זה בכלל אפשרי, כי הוא הבן אדם הכי טוב שאני מכירה.
"כי…בזמן האחרון ההורים שלי רבים המון, והוא חוזר מאוחר בלילות ולא יודעת…אני מפחדת שזה נכון", היא אמרה ומשכתי אותה לחיבוק מוחץ, היא החזירה לי חיבוק ושמה את ראשה על כתפי.
"אל תדאגי, אני בטוחה שהוא לא בוגד בה, הוא מלאך אבא שלך. הוא לא מסוגל לפגוע בזבוב", הרגעתי אותה והרגשתי את חיוכה על כתפי.
"תודה אחותי", היא הודתה לי והרימה את ראשה מכתפי ושיחקה עם השרוך של הנעל ספורט שנעלה.
"בכיף אחות בלב", אמרתי בחיוך.
"נו, מה עם רואי?", היא שאלה בעודי פותחת את דלת המקפיא ומוציאה קופסת גלידה.
"כרגיל", צעקתי לעברה והוצאתי מהארון העליון שתי כוסות גדולות בשביל הגלידה.
"מתי הוא יבין שאני אהבת חייו?", היא צעקה וחייכתי לעצמי, היא לא תשכח ממנו אני חושבת בעשר השנים הקרובות.
"הוא לא בשבילך, הוא מתוסבך מידי", אמרתי והתיישבתי על ידה והגשתי לה את הכוס עם הגלידה.
"תודה, והוא בדיוק הבחור בשבילי, יש לו את העיניים הכי יפות ואת המבט המסתורי שכל בחורה הייתה מתה שיהיה שלה. יש לו גוף חטוב ושחום, משהו לא מהעולם הזה ו…הקעקוע שלו בגב, אח! והצורה שבא הוא מתעצבן אין הוא מושלם", היא אמרה ונשכה את שפתה התחתונה. דיברה כמו נערה בת ארבע-עשרה ומזוכיסטית.
"וואו תירגעי, הוא לא בשבילך. הוא אוהב לשחק בבנות ממה שהבנתי", הוצאתי אותה מהבועה שלה. אני לא רוצה שהיא תיפגע. מגיע לה מישהו יותר טוב ממנו. עם כל היופי שיש בו, יופי זה לא הכל ובסופו של דבר גם לא נשאר לעד.
"אני אוכיח לך שהוא בדיוק הבחור בשבילי", היא אמרה בנחישות, וכשהיא נחושה במשהו, אין דבר שיכול לעצור אותה.
"תעשי מה שבא לך, אל תבואי לבכות לי אחר כך", אמרתי לה והכנסתי לפי כפית מלאה בגלידת וניל עם עוגיות.
"אין בעיה", היא אמרה בחיוך.
"הי נועה", רואי אמר לה והיא בלעה את לשונה, כזאת מטומטמת, שתתעורר על החיים שלה.
הוא החליט להוריד את חולצתו המלאה בזיעה שלו ולהשוויץ בריבועים של בטנו. מה שגרם לנועה להזיל עליו את כל הריר שהיה בתוך הפה שלה.
"תפסיקי להראות לו שאת רוצה אותו", לחשתי לה בכעס, לפחות אם היא הולכת "לכבוש" אותו אז שתעשה את זה בשכל.
"מי הכין את השקשוקה הזאת?", הוא שאל לאחר שטעם מהסיר.
"אני", היא קפצה באושר ובעצם אני זאת שהכנתי את זה אבל בסדר, ניתן לה את הקרדיט.
"וואי, אחד הטעימים", הוא החמיא לה, בעצם לי ונשק לה על המצחה.
הוא התקדם לעבר חדרו ונועה רצה לעברי.
"את רואה, לאט לאט", היא אמרה בחיוך מרוצה.
"כן, על חשבוני, אני רואה", אמרתי לה וקמתי להחזיר את הכוסות עם הגלידה.
"נו אל תהיי קטנונית, אני מטורפת עליו, תעזרי לי קצת מה קרה?", היא אמרה וגלגלתי את עיניי.
"בסדר, חפרנית", אמרתי וחשבתי לעצמי, למה הכנתי את עצמי לכל הסיפור הזה?