a thousand years 5

« אמבר»
התיישבתי על הקרטון שבו אני מוכרת תכשיטים מזויפים. כבר הבחנתי בזה שהשמש עומדת באמצע השמיים-צהריים . התהלכתי ברחובות בתקווה למצוא מזון על הרצפה או על איזה שולחן מסעדה או בית
קפה . למזלי מצאתי חצי המבורגר ומעט צ\'יפס על שולחן-חוץ מתחת לשמשייה לבנה של מסעדת בשרים. התיישבתי במהירות והבחנתי בקבלה על השולחן אז הנחתי שכבר שילמו עליו והלכו אז אני לא צריכה לדאוג. נגסתי ואכלתי אותו בשקיקה. ואז עברתי לצ\'יפס, אפילו שזה לא משביע ולא ראוי לאכילה כל כך רציתי את זה בפעם האחרונה שאכלתי המבורגר כל כך התלהבתי כי לא אכלתי בשר. ועכשיו פשוט התמזל מזלי . עצמתי את עיני בתענוג זה היה מדהים, חוץ מזה זו הארוחה שלי לימים הקרובים.
לפתע שמעתי לידי שיעול, פקחתי את עיני והסטתי את מבטי לשמאלי. עמדה לידי אישה לא ממש מבוגרת, עם עיניי שקד חומות, שפתיים דקות, מעט קמטיי זקנה או שאולי דאגה . היא הרכיבה משקפיים ושיערה הבלונדיני עם נגיעות החום גרמו לה להיראות אישה נוקשה, אבל בפניה מצאתי אהדה?.
התרוממתי במהירות.
\" סליחה גברתי, זה לא יחזור על עצמו אני אלך מ-..\" התחלתי להתנצל ולהסביר את עצמי.
אבל היא קטעה אותי בהינף יד.
\" יקירתי, חכי פה מעט ומיד יבוא מלצר לבקש את הזמנתך. סליחה שהסתפקת בארוחה העלובה הזו. מיד אחזור ודרך אגב, אני ג\'יין.\" היא דיברה במהירות ובין לבין הופיע חיוך בפניה. לפני שהספקתי לענות לה ולומר לה שאין לי כסף ושאני אלך, היא הסתובבה ופנתה לעבר המסעדה. לאחר כמה שניות שהייתי בהלם ממה שקרה והייתי קפואה במקומי. הגיע מלצר עם שפם כמו בשלטי החוצות ובפרסומות . הוא פנה אליי.
\" שלום לך עלמתי מה תרצי להזמין?\" הוא שאל בנעימות, היה לו קול מצחיק. חייכתי ואמרתי לו שיזמין לי כל העולה על רוחו.
הוא הביט בי במבט מוזר ואז חייך, כאילו נזכר שהוא אמור לחייך וקד קידה מצחיקה והסתובב לעבר הכניסה ואז הסתובב לעברי בחזרה וקרא \" את אוהבת מיונז גברתי? \" משכתי את כתפיי. נתתי לו לפרש זאת איך שירצה. אני לא יודעת מה זה מיונז. לאחר כמה זמן הגיעה המנה כשג\'יין מגישה אותה. פערתי את פי בהפתעה. היה מובן לגמרי שהיא מנהלת המסעדה, ולא צריך להיות גאון כדי לדעת שמנהלים לא מגישים את המנות. היא הניחה את המנה על השולחן והתיישבה בכיסא הנוסף מולי. \"בבקשה מותק, נתח רוסטביף משובח ברוטב מיונז, בתיאבון \" היאאמרה בחיוך. \" אא..ני מצטערת על הטרחה, אבל אני לא יכולה לאכול את זה \" מחיתי בגמגום. \" למה? \" \"כי אני לא יכולה לשלם על זה \" אמרתי והתנצלתי והתרוממתי ממושבי. \" לא !\" היא מחתה \"שבי אני לא רוצה שתשלמי עליה כלל וכלל. \" היא אמרה והייתי מופתעת יותר.
\" תקשיבי לי , קודם כל מה שמך?\" \"אספרנסה , אבל את יכולה לקרוא לי אמבר \" אמרתי לה את שמי האמיתי. היא חייכה והוסיפה:
\" ובכן , אמבר, יש לך ניסיון במלצור?\" היא שאלה בהבעה רצינית . חשדתי כבר לאן זה מוביל והנדתי בראשי. בחיים לא עבדתי, מעסיקים רבים נרתעו מהלבוש והפראות שבי .
\" טוב נו, אפשר לסדר זאת ולהדריך אותך גם ככה אני אצטרך לעשות זאת\" היא אמרה בהינד יד \" את נראית לי בחורה לעניין , אני מצפה לראות אותך כאן ליום העבודה הראשון שלל מחר בבוקר בלי איחורים !\" היא אנרה והוסיפה על דף כתובת של מסעדה ומספר טלפון. בגמגום קל הסברתי לה שאני לא יודעצ לקרוא והיא פשוט הנחתה אותי למקום. במרכז העיר שם יש מסעדות לאנשים עשירים. \" אני מזהירה אותך כבר עכשיו שבבוקר נצא למסע קניות ! לא תוכלי לעבוד אצלי ככה!\" היא אמרה בחיוך. \" רגע זו לא המסעדה שלך?\" שאלתי מבולבלת.
\" מה ? זאת ? לא ממש לא ! אני אוהבת את המסעדה הזו אבל היא כבר לא שלי , היא הייתה. \"
\" אוקיי, אמבר אני מצפה לבואך מחר בבוקר כבר עכשיו אל תאכזבי אותי!\" היא אמרה חיבקה אותי בחום והלכה , חותמת כך את הפגישה המוזרה והמפתיעה הזו. מותירה אותי דומעת מפרץ החיבה שהפגינה .