זאת לא אני-פרק ד

מה את עושה פה? לפתע שמעתי קול צעקה.
מה מי אתה??עניתי בעודי מנסה ללכת מהר ככל האפשר,
הוא חסם אותי לא נתן לי ללכת ואמר-זה לא מקום בשבילך ילדה,
בסדר!הנח לי לנפשי, תן לי ללכת,
הוא לא הרפה, המשמעות שמקומי לא פה רק התעצמה, כי כל מטרתו הייתה להעביר לי את המסר.
אוקי, שוב אני חוזרת,הבנתי אני הולכת.
התחלתי לרןץ, לברוח וכלבתי איתי,
רצות כיאלו אין מחר,
לאחר מרחק של כמה מאות מטרים סובבתי ראשי אחור וראיתי כי האדם לא שם,
אז המשכתי ללכת, אך עם חשש כי הוא יחזור שוב,
רעש מכונית הסיחה את דעתי ולכן עליתי על המדרכה,
המכונית הכתה בי, זאת בעבר הייתה סתם מכונית, אבל היום יש לה משמעות, אחרת שונה.
לא אחרת מהמכונית, אותה מכונית ארורה.
היא האטה לכיווני, החלון נפתח ואותו אדם הסתכל עליי, האדם ממקודם,
"תזכרי ילדה, רחןק מהעין רחןק מהלב".
הסתכלתי עליו בתוך הלבן של העין,יכולתי ממבטתי החודר לראות אל תוך נשמתו, והשתתקתי.
היכולת לזוז נעלמה כלא הייתה,
הניע את מכוניתו "רק תזכרי, ליאן." ונסע באיטיות.
החסרתי פעימה, מאיפה הוא יודע את שמי?
השעה כבר מאוחרת , טלפונים בלי סוף אך גם לסיפור הזה אין.
החלטתי לעקוב אחריו,לעקוב אחר המכונית שצבעה היפנט אותי,
לגלות על האדם, על נשמתו, עליו.