מציאות מתפרקת.

וליבה בכל פעם התכווץ מחדש.
רעש ליבה,שוב הלם וגעש.
באבחה שברירית,התעוות וחנק.
החזה התקפל, את חייה ינק.

וחושך בחדר,ורוח,וצליל.
חיה בודדה וזועקת.
על רצפה עבשה,לחישות רועדות-
מנגינת מציאות מתפרקת.

ופנייה נוזלות, על כפות הידיים.
ושעון מתקתק את הזמן.
וחיוך עמוק, וחיבוק בעיניים,
נעלם לעולם רוך ישן.

ובחלום מאחורי גדר,
ותמיד המוות מפתיע.
במתיקות שפתיים, עטור חיוך מתגנדר –
בין רעש פצצות הוא מפציע.

וחיוך אחרון ,ופתאום זעקה-
הוא קורא לעברה בתחינת הצלה.
שולח ידיים זכות ,באימה.
ולפתע נשלפת בנשימה חריפה.

וחושך בחדר , ורוח , ושקט.
ובחלל תקתוקי שעון.
קמה האמא , מדליקה את האור –
הלילה כבר לא חוזרת לישון.