חושב

פרדוקס האיש האמיץ, שכן כך מתקיים מצב
שאף אדם לא אמיץ שלא לצורך, שהוא אב כל ההמצאות
אמיץ מול סכנה, מריבה, רגשות שכולן מקורן בפחד
ממה שלא רואות עיניו, לא קולטים חושיו

הוא פחד והוא שד, שמדקר את מציאותו
אדם אמיץ בפני פחדיו, שמוחו פיתח
לומד, מסתגל, משתלט בחוכמתו ומתעצל
הופך ותופח, אגו רעב מאין כמוהו
גדל ומתעלה וריבון על פני כדור

מטביע את עצמו במימיו שלו, בשם הקדמה
מבייתים ומכניסים הביתה, לא רוצים לצאת
מפחדים להיות אמיצים, כי כמעט ואין צורך
להכול יש מענה, ואנו נמסים לתוך עצמינו
חיים בספירלה לעבר כיליון
מבעיה אחת לאחרת.