The Mysterious Boy- פרק 15

The Mysterious Boy:
פרק 15:
"היי קת'רין," אמר ליאם לקת'רין כאשר היא חזרה אל ביתו של נייל. היא הייתה מופתעת. היא לא חשבה שליאם יבוא לשם.
"היי," היא אמרה והוא התקרב.
"האם קרה משהו?" היא שאלה אותו מבולבלת.
"כן," הוא אמר. "הבנתי שאני לא צריך אותך יותר." היא אמרה והוא חייך חיוך זדוני בעודו חושף את טפריו.
"למה אתה מתכוון?" היא שאלה והלכה אחורה מפוחדת.
"אני מתכוון לזה שאני לא צריך אותך ולכן אין טעם להשאיר אותך בחיים." הוא אמר וחיוכו התרחב כאשר הוא ראה את מבטה מלא האימה. הוא קירב את טפריו ולפני שהיא הפיקה לומר משהו הוא שיסף את גרונה והיא נפלה. הוא ידע שהיא תמות ומה שקרה עם לואי לא יקרה איתה אך הוא בכל זאת נשאר כמה דקות כדי לבדוק שהיא נשארת מתה. הוא חייך והזיז משם את הגופה לחדר הגופות. כשהוא וקת'רין כלאו את נייל ולואי הוא אחסן גופות באחד החדרים. למשל הוריו המזויפים של נייל, אחיו המזויף של נייל ועוד אנשים. לפני שנים רבות נייל הקים ארגון בלי שם שמטרתו הייתה לעצור את הארי מלרצוח עוד נערים חפים מפשע. לארגון לא הייתה הצלחה גדולה במיוחד אך הוא ממשיך לפעול.
*
לואי צייר במחברת שלו את לוטי. הוא צייר אותה רוכבת על סוס והוא הוסיף לה כנפיים. הוא היה גאה בציורים שלו. הוא אהב לצייר והוא אהב את התוצרים שלו. הציורים שלו היו הדבר היחיד שהוא התגאה בו. הציונים שלו לא היו טובים במיוחד, הוא לא היה יפה במיוחד והוא גם לא היה הכי טוב בספורט. "מה אתה מצייר?" הוא שמ את קולו של אחותו והרים אליה את ראשו.
"אותך," הוא אמר וחייך.
"תראה לי!" היא דרשה ממנו והוא הניד בראשו.
"לא," הוא אמר. "עוד לא סיימתי."
"בסדר, אז כשתסיים תראה לי." היא אמרה והלכה לעצבן את הארי.
*
"היי מארק," ג'והאנה נכנסה לחדר העבודה של בעלה. אחרי שלואי הלך מביתו מארק חזר לשם, הוא התחבא בחצר מתוך ידיעה שאף אחד לא יחפש אותו שם.
"היי ג'יי," הוא אמר בלי לתת לה צומת לב. היא נאחה. הוא תמיד עושה את זה. הוא אף פעם לא נותן לה צומת לב. היא הזיזה את כל הדברים מהשולחן שלו והתיישבה עליו. הוא הרים אליה את ראשו.
"מה את רוצה?" הוא שאל אותה.
"אתה מתעלם ממני כבר זמן רב." היא אמרה לו.
"לא אני לא," הוא הכחיש את דבריה למרות שהוא יודע שהיא צודקת.
"כן אתה כן!" היא כעסה עליו. "למה אתה מתעלם ממני? נמאס לי!"
"אני לא מתעלם ממך." הוא המשיך להכחיש.
"כן אתה כן," היא המשיכה להתעקש.
"מה את עושה פה? האם את אינך אמורה להיות בניו יורק?" הוא שאל אותה.
"הקדימו לי את הטיסה." היא שיקרה לו.
"את משקרת." הוא אמר והיא ראתה בעיניו ניצוץ של כעס. הוא כעס כשהיא שיקרה לו למרות שהוא עשה את זה פעמים רבות.
"אני לא," היא המשיכה לשקר וניסתה להיראות משכנעת. אולי זה היה עובד לה עם היא לא הייתה מנסה לעבוד על מארק.
"אני לא מטומטם. אינך יכולה לשקר לי. עכשיו תאמרי לי מדוע חזרת מוקדם יותר משהיית אמורה לחזור!" הוא התעצבן עליה. היא לא רצתה להמשיך לשקר לו כי היא ידעה מה יקרה אם הוא יתעצבן אך היא אינה יכלה לומר לו את האמת.
"הקדימו לי את הטיסה מארק. איני משקרת לך." היא אמרה וניסתה להיראות משכנעת. מארק התחיל להשתנות והיא ידעה שהיא חייבת לברוח משם. למה האמת לא פשוטה? למה היא מסוכנת? אם היא הייתה אומרת לו את האמת הוא לא היה משתנה! היא הייתה שוטה כשחשבה שתוכל לשקר לו. היא לא יכולה לשקר לו. הוא תמיד יודע מתי היא משקרת לו.
"תגידי לי את האמת!" הוא צרח עליה כשהשינוי שלו הושלם.
"אני אומרת לך אותה." היא המשיכה לשקר והיא נתן לה אגרוף חזק לפנים שהפיל אותה לרצפה. ועכשיו היא כבר לא הייתה מסוגלת לעצור את עצמה וגם היא השתנתה. היא ניסה לנשוך אותה עם שיניו אך היא הצליחה להשתנות במהירות.
"איזה מן יצור את?" הוא שאל אותה.
"אני משרתת." היא אמרה ומיד הוסיפה. "לשעבר."
"זה לא ייתכן!" הוא שרג וניסה להרביץ לה שוב אך היא התחמקה.
"אתם הג'ייקלוקים כל כך בורים." היא אמרה וגלגלה את עיניה.
*
לואי שכב על הספה כשנייל העיר אותו. "קום! עכשיו ארוחת ערב!" אמר נייל ולואי פתח את עיניו והתיישב.
"מה?" שאל לואי לא בטוח איפה הוא.
"עכשיו זה זמן לארוחת הערב! בוא!" נייל אהב לאכול. מאוד. הוא משך את לואי אל המטבח.
"סוף סוף קמת." אמר הארי.
"כבר חשבנו שלעולם לא תקום." אמרה לוטי.
"כמה זמן ישנתי?" הוא שאל.
"חמש שעות," אמר הארי.
"כל כך הרבה?" הוא שאל ושפשף את עיניו.
"כן," השיב נייל. והם התיישבו מול הארי ולוטי.
"מה יש לאכול?" שאל לואי.
"סלט, אורז, עוף ופסטה." השיב הארי וחייך.
*
הקרב של מארק וג'והאנה נמשך הרבה זמן. הוא נגמר כשג'והאנה שכבה על הרצפה מדממת ונאנקת מכאבים. מארק הרים את פניה כך שהיא הסתכלה היישר אל תוך עיניו.
"היית צריכה לומר לי את האמת." הוא אמר בזעם והלך משם. היא ניסתה לקום אך נכשלה אז היא נשארה על הרצפה עד שפצעיה החלימו. היא חיכתה כמה שעות כי הפציעות היו דיי קשות אבל הן נרפאו. כשהיא סוף סוף הצליחה לקום היא יצאה מחדר העבודה של מארק היא ירדה במדרגות וראתה את פיבי. "היי אמא," אמרה פיבי ואז שאלה: "מה את עושה פה כל כך מוקדם?"
"הקדימו את הטיסה שלי." אמר ג'והאנה וחייכה חיוך מזויף.
"אמא פייזי, ארנסט, דוריס ואבא הלכו למסעדה. אני לא מרגישה טוב אז לא הצטרפתי אליהם ודייזי נשארה פה למקרה שאני אצטרך פה." הודיעה פיבי לאמה.
"בסדר, אם תצטרכו משהו תתקשרי אליי." אמר ג'והאנה. "אני צריכה ללכת."
"בסדר אמא," אמרה פיבי וחייכה. "להתראות."
*
"לוטי והארי בואו רגע למטבח." אמר נייל כשלואי נרדם. הוא העיר את לוטי והארי כבר היה ער.
"בסדר," אמרו שניהם ביחד והלכו עם נייל אל המטבח.
"אז, מדוע קראת לנו לכאן?" שאל הארי.
"קראתי לכם לכאן כי מאז שלואי חזר ההתנהגות שלו מוזרה. אחרי השיחה שלי ושלך," נייל הצביע על הארי. "שמתי לב שהוא מנסה להתרחק ממנו ומנסה שלא נחשוד בו בקשר למשהו אבל אני לא יודע מה. ניסיתי לקרוא את המחשבות שלו אך זה לא הצליח וזה מוזר כי אף אחד מעולם לא לימד אותו לחסום אותן, לפי מה שידוע לי בכל אופן, אז רציתי לומר לכם שאנחנו חייבים לבדוק מה זה. מה קרה ומדוע הוא מתנהג ככה."
"הוא באמת מתנהג מוזר." אמרה לוטי.
"יש לי רעיון." אמר הארי. "בכל רגע נתון לפחות אחד ממנו יעקוב אחריו. נעשה משמרות. אני לא עייף אז אני מוכן להיות ראשון."
"האם אתה חושב שזה רעיון טוב?" שאלה לוטי את נייל והוא הנהן בחיוב.
"בסדר," היא אמרה והם סיכמו שהארי יהיה במשמרת הראשונה, אחריו לוטי ואחר כך נייל.
*
"הם חושדים," לואי שמע את קולו של אחיו בראשו. "הם חושדים."
"מה אתה רוצה שאעשה בקשר לזה?" חשב לואי בראשו ולהפתעתו קיבל צשובה.
"אני רוצה שתהרוג את נייל." הוא שמע את קולו של אדונו בראשו.
"בסדר אדוני," הוא חשב ופקח את עיניו.
*
זה היה תורו של נייל לשמור ולואי שמח שהשניים האחרים ישנים. זה יהיה הרבה יותר פשוט ככה.
"נייל בוא רגע." לחש לואי לנייל ומשך אותו אל יער שהיה במרחק מטרים ספורים מהבית. כשנייל הסתכל בעיניו של לואי הוא ראה שהן אינן בצבע הרגיל שלהן. הוא ראה שבמקום כחול הצבעים של העיניים של חברו זה ירוק ואדום.
"לואי," אמר נייל.
"מה?" שאל לואי.
"מה קרה לעינייך?" שאל נייל.
"מה קרה להן?" שאל לואי כאילו שהוא לא יודע מה קרה להן.
"אחת ירוקה ואחת אדומה." אמר נייל ומיהר להוסיף, "הן אמורות להיות כחולות!"
"כבר לא," אמר לואי וחשף את ניביו, טפריו וכנפיו. נייל ניסה להתרחק ממנו ולואי רק התקרב אליו.
"מה אתה?" שאל נייל.
"אל תאמר לו!" שמע לואי את קולו של אדונו בתוך ראשו וחייך.
"אני לא יכול להגיד לך." היא אמר ונייל המשיך להרחק. לפני שנייל לנחש איזה מן יצור הוא לואי והאם הכל זה פרי דמיוני בלבד חדרו טפריו של לואי אל תוך גופו של נייל. נייל נפל בכאב והתקרב ולואי חייך בשביעות רצון. הוא ליקק את הדם אשר נשאר על הניבים.
"למה עשית את זה?" צעק נייל ודמעותיו פרצו. חיוכו של לואי רק גדל. הוא התכופף והתחיל למחות את דמעותיו של חברו. נייל לא התנגד לכך. מרב עצב הוא לא היה מסוגל לנסות לחשוב על שום דבר אחר חוץ מזה שהוא עומד למות והרוצח הוא אהוב ליבו. השצררה דממה עד שנייל איבד את ההכרה ואדונו של לואי ציווה עליו בראשו ללכת משם.
*
מה שלואי ואדונו לא ידעו היה שנייל רק איבד את ההכרה ולא מת. עכשיו גם הוא מתחיל להשתנות.
המשך יבוא…