תמיד היה אותך- פרק 16

פרק 16- אוהבת אותו
"נטע אמר שאת רוצה חברה." נכנסה נעה לחדרי.
"לא לימדו אותך לדפוק בדלת?" שאלתי אותה בארסיות.
"אני חושבת שאנחנו נהיה צמד מצוין." היא אמרה בחיוך.
והתיישבה לידי על המיטה.
"איך אחרי כל מה שעברתי את עדיין לא מסתכלת עליי במבט מרחם?" שאלתי אותה וסגרתי את הלפטופ הכסוף שישב על רגליי.
"עברת דברים. קשים. אבל זה לא הופך אותך למסכנה. רק למישהי שהתמודדה עם קושי." היא הסבירה.
כיווצתי את גבותיי.
"מוזרה." החלטתי.
"אולי." היא הירהרה.
"אבל את בכל זאת רוצה להיות חברה שלי!" היא חיבקה אותי חיבוק מוחץ.
"אף פעם לא אמרתי את זה." הכחשתי והורדתי אותה ממני.
אף פעם לא אמרתי שאני רוצה להיות חברה שלה.
אני ממש לא רוצה.
אני… צריכה. בערך.
"בואי לאכול נטע מכין פנקייקים." היא אמרה והושיטה לי את ידה כשקמה ממיטתי.
"זה הקטע ביניכם עכשיו?" שאלתי וקמתי מהמיטה ללא עזרתה.
"איזה קטע?" היא שאלה בהתגוננות.
"את אוהבת אותו, הוא אוהב אותך, אבל אף אחד לא עושה עם זה כלום כי יש את ה," שימתי מרכאות בידיי, "חוקים הלא נאמרים?".
שאלתי אותה.
"אני לא אוהבת אותו!" היא אמרה בילדותיות.
"אהמ." אמרתי ויצאתי מהחדר.
"אל תהמהמי עליי! אני באמת לא אוהבת אותו!" היא צעקה לי מהחדר.
צחקתי וניגשתי אל האי.
"על מה נעה צועקת?" נטע שאל עומד מול הכיריים והופך פנקייקים.
"על זה שהיא אוהבת אותך." אמרתי בקלילות וקיפצצתי אל כיסא הבר.
נטע הסתובב אליי בחדות.
"אני לא אוהבת אותו." צצה נעה בפתח המטבח.
"אני לא אוהבת אותך." היא אמרה לנטע.
נטע הסתובב והמשיך להכין את הפנקייקים.
הנדתי בראשי והמשכתי לנשנש מהצלחת שהייתה על האי.
נעה באה והתיישבה על ידי.
היא נעצה בי מבט עצבני.
תקעתי לה פרצוף וחזרתי לצלחת הפנקייקים.
נטע הוסיף עוד כמה לצלחת בנוסף לשוקולד נוטלה.
"אני לא אוכלת…."
"נוטלה אני יודע." השלים נטע את נעה והניח סירופ מייפל על האי.
נעה חייכה חיוך קטן ולקחה פנקייק לצלחת.
נטע התיישב מולנו והתחיל לאכול.
ישבנו שלושתנו בדממה.
"נטע." אמרה נעה.
הוא הרים את ראשו מהצלחת שלו.
"יש לי רעיון יצרתי לשימוש בסירופ הזה." היא אמרה והרימה את הבקבוק הזהוב.
נטע חייך חיוך צידי ושניהם פרשו לחדר השינה.
"כן, אני יוצאת לרוץ." מלמלתי לעצמי.
אכלתי את שארית הפנקייק שלי והנחתי את הצלחת בכיור.
***
אף פעם לא הבנתי את האנשים שמכורים לספורט.
יש סיבות שאני עושה ספורט.
1. אכלתי משהו משמין וזה יושב לי על המצפון.
2. נטע גורר אותי.
3. אני מתחמקת מהבעיות שלי.
אבל יש דרך הרבה יותר טובה בשביל זה.
Ben & Jerry.
אין יותר מכורה ממני.
עברתי ליד המספרה ונזכרתי בשיערי הקצר.
לשם שינוי עשיתי משהו בשביל מישהו.
וזה הרגיש מצוין.
פניתי שמאלה ונכנסתי לפארק כדי לשתות מהברזיה.
המים לא היו הכי קרים בעולם אבל הם בהחלט היו מספקים.
הסתובבתי ולפתע התחת שלי פגש ברצפה.
"את חייבת לי גלידה." שמעתי קול מעליי.
הרמתי את מבטי וחששותיי התאמתו.
זה היה עומר. שוב.
הוא הושיט לי את ידו ואני נתמכתי בו כדי לעמוד ולנקות את אחוריי שהתמלאו בדשא.
"אני מצטער." הוא אמר.
"זה בסדר." אמרתי והחזרתי את האוזניות שנפלו אל אוזניי.
"אני עומר." הוא אמר.
"אני יודעת." אמרתי והמשכתי לרוץ נואשת להתחמק ממנו.
הוא הופיע לידי.
גילגלתי את עיניי והגברתי את הקצב.
כשראיתי שהוא לא מרפה עצרתי במקומי מתנשפת.
"צריך משהו?" שאלתי ותלשתי את האוזניות מאוזניי.
"סתם להכיר אותך." הוא אמר בחיוך ידידותי.
" זה כאילו קטע אצלכם?" שאלתי אותו בייאוש.
"איזה קטע?"
"לכפות עליי חברויות!" הגברתי את קולי.
"אוקיי ניקח את זה בצעדים קטנים. נרוץ ביחד?" הוא הציע.
"בשקט." שלחתי אליו אצבע מאיימת.
הוא הרים את ידיו אל גובהה כתפיו.
הנדתי בראשי ותחבתי את האוזניות חזרה אל אוזניי.
יש לי הרגשה שזה הולך להיות מתיש.