שבשבת

לפעמים אני שותק, כי אין לי מה לומר
לפעמים אני צורח, אבל רק בתוכי
לפעמים הכול פאנן, או שכך נדמה
אני מעשן את הברזייה כי אין לי מים
אני אוכל את המנורה כי אין לי אור
ואני יורק על הזגוגית בחלון כי אין לי אוויר
ואני מתנצל אם פגעתי במישהו,
אבל גם בי פגעו
והרמזור מתחלף בצהוב, והכול בהשהייה
המכוניות מזנקות במקום,
הדגל מונף על העיר הישנה
ונדמה, הם אומרים, עולם איבד את דעתו
אני סבור, אני אומר, שהוא איבד את דעתו מבראשית,
ורק עכשיו מבין
הילד שחצה את הכביש, נדרס,
ופגעה בו מכונית ושפכה לו את המוח
איזו שבשבת עם תרנגול מפח,
מסתובבת, מסתובבת, כל הזמן
והערים ריקות מתוכן,
והרשת מפוצצת מתסכול
ועל הגדרות מוצבים שומרים,
עם קסדות ושריוני ברזל,
וכידונים מחודדים
ומתחת לאדמה מאכלת מתהפכת
ובשחקים זורמים העננים במהירות
אדם יושב ואוכל את רגליו לשובעה
ברקיע השביעי רוטנת הרוח.