מסובכת – פרק 4 – חזקה

״ומה היה בחדר הזה אלינור?״ שאלה השוטרת במבט מסוקרן ופתאום אפילו רגוע.
״קוראים לי אלי״ יריתי אלייה בכעס.
״אוקי אלי.״ אמרה השוטרת בטון מזלזל ״מה היה בחדר הזה?״ היא שאלה שוב והפעם הרוגע נעלם והוא התחלף בכעס וחוסר סבלנות.

******************
בחדר היו נערים. חלקם בגילי וחלקם טיפה יותר קטנים ממני.
הנערים והנערות האלו ישבו וצפו בנער שנראה מתקוטט עם נער שיותר גדול ממנו בכמה שנים. לנער הגדול יותר היה סכין שביצבצה מכיסו האחורי וליד רגלו הימנית היה ארנק חום פשוט שהיה פתוח לרווחה.
לא הבנתי מה קורה. למה אף אחד לא עוזר לילד שיותר קטן מהשני,ולמה הם לא מפרידים ביניהם.
בלי לחשוב פעמיים התחלתי לרוץ לעבר הילד היותר בוגר. הוא היה חסון וגבוה,והיה נראה שהוא הרבה יותר חזק ממני.
משום מה לא פחדתי. הייתה לי תחושה שאני חייבת לעשות את זה. חייבת למנוע מהילד הצעיר לחטוף יותר מכות ממה שהוא כבר קיבל.
כשרצתי לעברם היה נראה כיאילו הזמן בקצב איטי,שיש לי את כל הזמן שבעולם,וגם כיאילו יש לי כוח רב.
מאחוריי שמעתי את טום ״מה לעזאזל את עושה״
הגעתי לנער הבוגר והפלתי אותו על הרצפה בכזאת חוזקה שבחיים לא ידעתי שיש לי.
כל הנערים והנערות קמו ממקומם ורצו לעברינו. ופשוט הסתכלו עליי בהלם.
הילד היותר צעיר והילד היותר בוגר הסתכלו עליי גם.
לא הבנתי מה קורה,ולא הבנתי למה בעצם עשיתי זאת.
בין כל המחשבות שמעתי לפתע מחיאות כפיים איטיות שהיה נשמע שמוחא אותם בן אדם אחד.
הסתובבתי לעבר הדלת וראיתי נער שנראה יותר גדול ממני ומטום , שרירי הרבה יותר מכל האנשים בחדר ביחד,ומשום מה – מחוייך ושמח לגמרי.
״את בהחלט ילדה חזקה״ הוא אמר והמשיך למחוא לי כפיים עד כשהגיע קרוב אליי ולכל מי שמסביבי.
״בואי איתי״ הוא התחיל ללכת לעבר היציאה , והלכתי אחריו.
כולם היו בדממה רצינית עד שיצאתי לגמרי מהחדר.
שמעתי מאחוריי מילמולים כמו ״מי זו ?״
״היא חדשה אני חושבת״
״תותחית בטירוף״
״אולי היא חזקה.. אבל הילדה הזאת לא התחילה איתי התחלה טובה״ את המשפט הזה יכלתי לשמוע בבירור,והבנתי שהוא יצא מפיו של הילד שהפלתי.

״אני דניס,נעים להכיר אותך״ הוא הציג את עצמו כשהגענו לחצר הפנימייה , שאני חייבת להגיד – מרשימה במיוחד-גינה נקייה , פסלים , ובריכה.
״אני א..״ התחלתי להגיד אבל דניס קטע אותי.
״אלי,אני יודע״
״איך ידע..״
״איך ידעתי?״ צחקק לעצמו ״את חדשה. אני קרוב למנהלת. המנהלת מספרת לי על כל מי שחדש.״

*****************
השוטרת הגישה לי כוס מים עם קרח. שתיתי את כולה והנחתי את הכוס הריקה על השולחן.
״איך את מסבירה את זה שכולם ידעו את השם שלך?״ אמרה לאחר שסיימתי לשתות.
״המנהלת אמרה להם,כפי שסיפרתי לך״
אמרתי בחיוך.
״מה בדיוק אומר החיוך שלך?״
״שבא לי לעוף מפה?״ התחכמתי.
״זהו! אני סיימתי״ השוטרת החביבה שהצלחתי לשגע זרקה את הדפים שהיו בידה ויצאה מחדר החקירות.
לאחר 10 דקות שאני מחכה נכנס לחדר שוטר אחר,עם מראה קשוח. אבל הוא לא מזיז לי,כמו כל השוטרים פה. הרי אני לא הרוצחת פה..
נכון?

״תקשיבי לי ילדה. אם את ממשיכה לבזבז לנו את הזמן אני אקח את הזמן הנחמד שלי ויציק לנער הזה ששוכב עכשיו בבית החולים״ אמר השוטר ודפק על השולחן הקשה.
״בסדר,אני אמשיך״ חייכתי בצביעות.

********************

״במה את טובה?״
עוד פעם השאלה הזו…
״קצת בריקוד״ מילמלתי.
״תמצאי את טום והוא יוביל אותך לקבוצת הריקוד שלנו,בהצלחה״.
הורדתי את ראשי על הרגליים שלי ועצמתי את עיניי בחוזקה. ניסיתי להתעורר מהחלום הזה.
אם זה לא חלום אז אני לא מבינה מה זה המקום ההזוי הזה.
רציתי לשאול את דניס למה רוקדים במקום ללמוד,ויותר חשוב – איפה לעזאזל המזוודות שלי שנלקחו לי בכניסה משני נערים שאמרו שאני קיבל אותם בחזרה?
״אבל רגע מה עם…״ הרמתי את ראשי והתחלתי לדבר,אך גיליתי שאני כבר לבד.
דניס פשוט נעלם. בשתי שניות.
הסתכלתי מסביבי וראיתי אותו מרחוק בתוך אוטו אדום מתחיל לנסוע למחוץ לפנימייה.
״טוב,למצוא את טום,מה שתגיד…״

התהלכתי ברחבי הפנימייה וניסיתי למצוא את טום בין כל הנערים שהסתכלו עליי ולבשו כולם שחור.
חוץ מנערים ונערות בודדים שלבשו צבעים שמחים.
הרגשתי שמישהו נוגע בכתפי אז הסתובבתי לשנייה,ופתאום הרגשתי כאב מהיר בכתף השנייה. התנגשתי במישהי. נהדר.
הנערה נפלה על הרצפה וחברותיה עזרו לה לקום.
היא הסתכלה בעיניי בשנאה והמשיכה ללכת. הבחנתי בשריטה די גדולה שמשתרעת לה ליד הסנטר.
היא מילמלה משהו לחברותיה תוך כדי שהתרחקה .. נראלי ששמעתי ׳כלבה׳.
לא כעסתי,היא הזכירה לי את עצמי לרגע בתיכון הקודם. וגם אולי היא הייתה עצבנית על מישהו באותו רגע.
בזמן שאני מעלה לי זכרונות,שמעתי קול מוכר מאחוריי.
זה היה טום. הוא הוביל אותי לכיוון ״חדר הריקוד״ כפי שהוא אמר.
הגענו לחדר , הדלת הייתה בצבע שחור כמובן.
פתחתי אותה וראיתי הרבה בנות לובשות ורוד,כמו בלרינות,וחלק לבושות בלבוש ׳מגניב׳ – כנראה להיפהופ. הנערות היו רזות אך הן נראו ממש חזקות.
משום מה לחלקן היו שריטות ומכות באיזור הפנים,וחלקן היו נקיות וחלקות.
כולן הסתכלו עליי ועל לבושי – סקיני ג׳ינס וחולצת בטן.
״תלבישו אותה״ הכריזה נערה כל שהיא שהסתתרה בין הנערות הלבושות ורוד. ואיזו הפתעה – זו הנערה שהפלתי.
כמה בנות גררו אותי לחדר שהיו בו תלבושות רבות,בעיקר של הסגנון לבוש שלהן.
הן הביאו לי תלבושת שלי בלרינה,אמרו לי להתלבש,וסגרו את הדלת.
העפתי את התלבושת לאחד מתאי ההלבשה והתיישבתי על הרצפה.
״מה קורה במקום הזה״ מילמלתי לעצמי ״כשאני אגיע לחדר שלי בערב אני אתקשר לסבתא״.
העלתי מחשבות במוחי שזה כמו קבלת פנים לחדשים,אז החלטתי לזרום.
לבשתי את החצאית טוטו ואת הבגד גוף וצחקתי על איך שנראיתי במראה.
עלה לי רעיון בראש.
חיפשתי בין החפצים של הבנות משהו חד.
מצאתי זוג מספריים והתחלתי בעבודתי.
הפכתי את תלבושת הבלרינה המגוחחת לגופיית בטן ולחצאית קצרה מאוד. גזרתי את הגרביונים בצורה מגניבה ויצאתי מחוץ לחדר ההלבשה.
כולם דיברו אחת עם השנייה וברגע שראו אותי השתתקו. היה נראה שהן היו בהלם. אני מקווה שבהלם מרוב שזה יפה.
הילדה שהפלתי רצה לעברי.
״בת זונה״ היא צעקה.
״טוב עד לפה , עם מי את חושבת שאת מדברת?״ הפעם היא הצליחה לעלות לי על העצבים.
״כל אחת מאיתנו שילמה על התלבושות המכוערות האלה ואת מעזה להרוס אחת??? חתיכת מטומטמת״ היא אמרה וראיתי שהיא באה להפיל אותי ברצפה. כמעט כמו שעשיתי לנער ההוא.
איך שהוא קלטתי את זה לפניי שהיא הצליחה להפיל אותי,ונתתי לה בעיטה קטנה ברגל.
היא נפלה בכבדות על הרצפה וצרחה צעקה מטורפת.
לא ידעתי אפילו שמישהי יכולה לצרוח ככה. הרי זה לא כאב לה – זה היה בעיטה חלשה מאוד.
הסתכלתי עלייה בחיוך צבוע,חיוך שהיה לי חסר מאז הרצח של הוריי, ויצאתי מהחדר.
לפתע שמעתי קול של משהו שהקפיץ אותי לגמרי.
ירייה.
שבאה מחדר הריקוד.