'אישה שלי אני מוכן לתת לך את כולי' פרק 19

נ.מ של אושר
אדיר הסתכל עלינו בעצבים,מחכה להסבר על מה שקורה פה.
"אדיר..זאת אשמתי" ענבל אמרה והתקרבה אליו קצת,
"כמה זמן מתמשך כל הסיפור הזה?זה משהו חדש?" שאל בעצבים,הסתכלנו עליו ושתקנו
"הבנתי,זה לא חדש" אמר "זה התחיל לפני שחזרתי?" הוסיף
"לא" ענבל מלמלה בקול צרוד,הדמעות חנקו אותה
"הכי גרוע בכל הדבר הזה זה שלא חשבתם לספר לי" אמר והסתכל עליי בעצבים
"אדיר אני מצטערת" ענבל נגעה בידו,הוא התרחק ממנה והתקדם לכיווני
"ואתה,אין לך מה להגיד?לא חשבת לספר לי שיש לך קטע עם אחותי?" הגביר את הקול.
הסתכלתי עליו ושתקתי,לא היה לי מה להגיד.
"אדיר אתה יכול להירגע?" ענבל צעקה ונעמדה מולנו,רציתי לצעוק אבל ידעתי שהוא צודק.
"אני יודע שיצאנו לא בסדר" אמרתי "ואני מצטער,לא רציתי שתגלה את זה ככה" הסתכלתי על ענבל
"תגמרו את הסיפור הזה" אמר והסתכל עלינו,מחכה לתשובה,
"תגיד אתה חושב שאני באמת מתכוונת להקשיב לך?" ענבל שאלה בעצבים ונעמדה מולו
"ענבל תלכי" אמרתי,היא הסתכלה עליי בבלבול "בבקשה"הוספתי
"אוקיי,נדבר" מלמלה ויצאה מהבית.
"תראה,אני יודע שמה שקורה זה מוזר אבל.." התחלתי לדבר
"תעזוב אותה,שנינו יודעים שאתה תפגע בה" קטע אותי,
"אדיר אני לא מוכן לעזוב אותה" אמרתי "אני אוהב אותה" אמרתי
"אתה לא יודע מה זה לאהוב,בחיים שלך לא היה אכפת לך מאף אחת" גיחך בציניות
"אתה האחרון שיכול להגיד לי אם אני אוהב או לא" הגברתי את קולי
"אתה זה שכל הזמן מתייחס לכולם כמו זבל" התפוצצתי,הוא הסתכל עליי כמה שניות ויצא.

נ.מ של לינור
"אני מטורף עלייך" אביחי לחש לאוזניי והמשיך לנשק אותי,משכיב אותי על מיטתו באיטיות
הורדתי את חולצתו,יש לו גוף מדהים,לא כמו של אדיר אבל מדהים.
הפלאפון שלי צלצל,התנתקתי מאביחי,ענבל מתקשרת
"אל תעני" מלמל ונישק את צווארי,
"אוליי קרה משהו" זזתי ממנו קצת
"הלו" עניתי
"לינור,אני צריכה אותך" מלמלה בבכי
"מה קרה?" שאלתי וקמתי מהמיטה במהירות
"פשוט בואי,בבקשה" אמרה בקול חנוק,הסתכלתי על אביחי במבט מתנצל
"אני באה" נאנחתי וניתקתי
"אני.." התחלתי
"זה בסדר,היא צריכה אותך" חייך ונישק אותי,הנהנתי ויצאתי.
דפקתי על הדלת מספר פעמים,ענבל פתחה
"היי" מלמלה,העיניים שלה היו אדומות.חיבקתי אותה בחוזקה.
"זה אדיר,הוא גילה" התיישבה על הספה,התיישבתי מולה
"הוא גילה עלייך ועל אושר?" שאלתי,היא הנהנה והסתכלה עליי
"סיפרתם לו?" שאלתי מלטפת את שיערה
"הוא ראה אותנו" מלמלה "זה היה נורא,הוא בחיים לא היה ככה" פרצה בבכי
"אני ידבר איתו,אני מבטיחה" חיבקתי אותה,
"הוא בחדר שלו,אבל אני חושבת שזה לא זמן טוב" אמרה וניגבה את הדמעות
"אל תדאגי" חייכתי חיוך קטן בשביל להרגיע אותה והתקדמתי לחדר שלו.
"תעופי" אמר בעצבים,פתחתי קצת את הדלת
"זאת אני" אמרתי בשקט "אפשר?" שאלתי,הוא הנהן ונכנסתי
"את ידעת מכל זה?" הוא שאל,הסתכלתי עליו במשך כמה שניות
"כן" אמרתי בסוף,הוא קם מהמיטה והתקרב אליי
"ולא חשבת לספר לי?" שאל,השפלתי את ראשי "לא חשבתם לשנייה לספר לי?" תפס בפניי
"לא נראה לי שאני הייתי צריכה לספר לך" אמרתי "ובטח שלא היית צריך לגלות ככה" הוספתי,
"את מבינה שהחבר הכי טוב שלי יוצא עם אחותי מאחורי הגב שלי ואף אחד לא טרח לספר?" צעק וחיזק את אחיזתו בפניי
"אני יכולה להבין למה הוא לא הסכים לספר לך" התפרצתי "אתה מגיב כמו ילד קטן" התנתקתי מאחיזתו
"אז הם יוצאים,ביג דיל,כיף להם ביחד" הוספתי,הוא הסתכל עליי בעצבים
"פשוט תרדו ממני" אמר ויצא.