כלואה- פרק 36.

"מי אתם?" היא צעקה בלחש שנית והסתכלה עלינו במבט הכי מפחיד שראיתי בחיי. לא מספיק שהיא גם ככה הייתה נשמעת פסיכית במילים שלה היא גם הסתכלה במבט שלא ישאיר אותי שלווה.
"לוסי בבקשה תורידי את האקדח, אנחנו נסביר לך הכול" ושוב מצאתי את עצמי מתחננת ומושכת זמן ואנדרס, היה שלו ורגוע. הוא לגמרי אהב את החיים על הקצה.
"לפתוח דלת בבקשה!" נשמע אותו הקול בס מבחוץ וגופה של לוסי שידר לחץ "מילה אחת, ואני יורה בכם" היא לחשה "שבו!" היא אמרה ואנחנו התיישבנו. היא שמה את האקדח בגבה וכיסתה אותו עם החולצה. היא ניגשה אל הדלת ופתחה את נעילתה "שלום" בקושי הצלחתי לראות מי מאחורי הדלת כי היא החזיקה אותה בידה והיה נשמע שהיא ממש חייכנית כשהשיבה "היי" לשוטרים.
שמעתי כחכוח גרון גברי "של מי הרכב השחור פה בכניסה?" היו כמה רגעים של שקט היא סובבה את ראשה אלינו וראיתי את אנדרס לוחש לה "זה שלי". היא החזירה את פניה לשוטרים "זה שלי, זה מפריע?" השוטר ענה לה "זה מפריע מאוד! לא חונים ככה גברת! תזיזי את הרכב עכשיו!" היא נבהלה קצת מהתגובה ואז ענתה "כן, אין בעיה אני רק אשים על עצמי משהו ואני אצא להזיז את הרכב" היא ענתה בנחמדות "תודה רבה, יום טוב" הוא אמר והיא סגרה את הדלת. ישר הבנתי שזה לא השוטרים שאליהם אמה התכוונה ומי יודע, אולי הגיעו בפוקס. היא שלפה מהר את האקדח וכיוונה אלינו, לא חיכיתי שתגיד ומהר רוממתי את ידיי. "תרים ידיים!" היא צעקה לעבר אנדרס והוא הרים באדישות מוחלטת. הוא לא פחד ממנה ולא מהאקדח שהיה בידה.
"מי אתם?" היא התקרבה אלינו בצעדים זעירים. "אנחנו רק רוצים לדבר עם דאטו" דיברתי בקול שקט ושיקרתי. במצח נחושה שיקרתי. "שקר!" היא צרחה. "ידיים למעלה עכשיו!" דלת הבית נפתחה בסערה. נלי נכנסה כשבידה אקדח וטומי על ידה גם הוא עם אקדח ביד. "תורידי את האקדח!" נלי צעקה לעבר לוסי והיא זרקה אותו על הרצפה והרימה ידיה. "אתם בסדר?" שאל טומי כשאקדחו עוד מכוון ללוסי. "אתם מכירים אותם?" לוסי שאלה בשקט ומבטה התעוות. היה ברור לי שהיא לא מבינה כלום. קמתי מהספה והלכתי לעברם "היא יודעת איפה הוא" אמר אנדרס והתרומם אחרי.
נלי התקדמה אליה בצעדי ענק ולוסי צעדה אחורנית "איפה דאטו?" שאלה נלי בסמכותיות, האמת שאפילו שאני מכירה את נלי היא הצליחה להפחיד גם אותי. "מה אתם רוצים ממנו?" שאלה לוסי וצנחה על הספה, כי זה היה הצעד האחרון שלה אחורה. "איפה הוא?" צעקה נלי. נשימותיה של לוסי התקצרו והיא לגמרי לא הצליחה לדבר. לרגע חשבתי איך הגלגל התהפך בכמה שניות "מי אתם?" היא שאלה בגמגום אך היה ניתן להבין. "תשמעי לוסי" התחילה נלי בצורה מאיימת "בדרך כלל אני לא רוצחת אנשים חפים מפשע, אין לי בעיה שתהיי הראשונה" היא השמיעה קליק שיצא מהאקדח ואם אני לא טועה זה נקרא לטעון אותו לפי מה שאני זוכרת, נראה לי שזה אומר שיש כדור בקנה.
לחיצה קטנה מפרידה בין חיים למוות של לוסי. מהצד שלי, לא נראה לי שכדאי לה לעצבן את נלי.
דפיקות חלשות נשמעו על הדלת וכולם הביטו אחד בשני, היה נראה שלוסי קצת לחוצה. "לוסי זה אני, דאטו תפתחי מהר!" נשמעה צעקה חלשה צמודה לדלת. נלי הסתכלה על לוסי וחייכה.
לוסי פתחה את הפה שלה בשביל לצעוק ומיד שקלטתי את זה ניתרתי עליה בספה וסתמתי את פיה כשהיא שוכבת ואני עליה. היא המשיכה לצעוק, אבל זה לא היה משהו שדאטו יבין או ישמע.
טומי נכנס מאחורי הדלת וטען את נשקו גם כן. ראיתי שאנדרס שולף את הסכין שלו מהשרוול ומחזיק אותו מאחורי גבו. נלי ניגשה אל הדלת בעדינות והסתירה את האקדח מאחורי גבה. היא פתחה את הדלת לאט לאט מבלי שיראו מי פתח ועמדה על יד טומי. "לוס" הוא קרא בשקט ונכנס בצעדים זעירים. טומי סגר את הדלת בחוזקה וכיוון את האקדח לראשו. "אתה בטח דאטו לא?" שאל טומי בעוד גם נלי מכוונת אליו את נשקה. ראיתי כמה הוא לחוץ, לפי הזיעה שהייתה על מצחו והבריקה אותו. הוא הסתכל לעבר לוסי שעליה ישבתי. שחררתי את הפה שלה מידי והיא הסתכלה עליו בעוד דמעותיה זולגות עד אוזניה בגלל שהיא שכבה. דאטו הרים ידיים "אתם מהמשטרה?" הוא גמגם "אני יכול להסביר" הוא לא הצליח לדבר בגלל הכבדות בנשימה "הם לא מהמשטרה דאטו" לוסי צעקה לעברו. הוא הסתכל עלינו במבט שאני בכל אופן פירשתי אותו 'מי אתם?' לא פחות ולא יותר. האמת שהוא צודק, אם כבר מישהו מאיים עלייך באקדח ועומד לגמור את חייך מן הראוי שלפחות תדע מי הוא, אבל זה הקטע של הארגון הזה. "שב!" צעקה נלי ופקדה עליו עם ידה החופשית מנשק לשבת על הספה שלידי וליד לוסי.
אני עדיין לא קמתי מלוסי, פחדתי שהיא תתחיל להתפרע אז אחזתי את ידיה שלא תתחיל לעשות דברים שהיא תתחרט עליהם.
דאטו התיישב בספה הפנויה והסתכל על שני האקדחים שהיו מכוונים ישר לרקה שלו.
"מה אתם רוצים מאיתנו?" הוא שאל. נלי הורידה את הנשק והתיישבה על השולחן בסלון מולו. הוא בטח לא הרשה לעצמו לעשות משהו כי טומי עוד היה עם הנשק מכוון אליו. "אני רוצה שתסביר לי דבר אחד" היא התחילה בשקט וזה היה אפילו יותר מפחיד מהרגעים שבהם צעקה "למה רצחת את הזוג רוברטס?" הוא נשך שפתיו והשפיל מבטו. אני מצליחה להבין אותו המעשים שלו היו שפלים. "אני.." הוא גמגם "אני, אני" חיקתה אותו נלי "דבר כבר!" היא אמרה בקול גבוה "הוא רימה אותי" היא הסתכלה עליו בחיוך צבוע "רימה אותך?" היא טפחה על השולחן בחוזקה "הוא הבטיח שהוא יוריש לי הכול" היא התקרבה לפניו קרוב והאמת, שמעולם לא ראיתי את נלי כל-כך מפחידה כמו היום.
בעוד היא חוקרת את פניו ואולי מנסה לשדר את האיום הדלת נפתחה בסערה ומייקל ניצב בפתחה.
"מה אתה עושה פה?" שאל טומי כשהאקדח עוד מכוון לדאטו. הסתכלתי על אנדרס, ידעתי בדיוק מה יקרה בזמן הקרוב. פחדתי קצת, אשקר אם אומר שלא. "מה אתם עושים?" הוא סגר את הדלת והתקרב לנלי ודאטו "ממתי אנחנו משתמשים באקדחים?" הוא התעצבן קלות "מאז שמאיימים עליהם עם אקדח" ענתה נלי בעודי היא מסתכלת עליי ועל לוסי. "זאת היא?" הוא הפנה את מבטו ללוסי ואני הנהנתי. הבנתי בדיוק למה הוא התכוון. "תהיו חייבים לסיים עם שניהם" הוא אמר והבנתי בדיוק למה. אף אחד לא פצה פיו והאמת שמייקל צדק, הרי אי אפשר להשאיר רק את לוסי בחיים, בטח לא אחרי שהיא ראתה הכול. מה אני בכלל חושבת על זה עוד קצת ואני לא פה בכלל. הגנבתי עוד כמה מבטים לאנדרס, מחכה שהרגע המיוחל יגיע.
"תגמרו איתם בבקשה" אמר מייקל ברוגע מסויים "ובלי אקדחים!" הוא ציין במיוחד. אף פעם לא הבנתי את הקטע של הסכין, זה הרבה יותר מפחיד אותי מאקדח. לוסי הזיעה בכול גופה, הרגשתי את זה על ידיי כשאחזתי בידיה. היה שקט קטן שליטף את הפחד של לוסי ודאטו.
"משטרה ידיים למעלה!" נכנסו שלושה שוטרים כשבידם נשק מכוון לכולנו מבלי יוצא מן הכלל.
ידעתי שהרגע הגיע, הרגע המיוחל.