מסובכת – פרק 2 – היום שבו הכל התחיל

״אני מתחילה לאבד את הסבלנות שלי. תספרי לי כבר מה קרה בפנימייה שלך. אני לא יבקש שוב!״
״איפה השוטרת הטובה?״
״מה לעזאזל את רוצה״ השוטרת המתוסכלת שאלה אותי.
״את השוטרת הרעה. אז איפה הטובה?״ צחקקתי לעצמי.
״תקשיבי חמודה. או שנחקור אותך או שנחקור את החבר שלך שלא נראה לי שיכול ממש לדבר כרגע.״
כששמעתי מזכירה אותו התאפסתי על עצמי.
״איפה הוא??״ שאלתי ״הוא.. הוא חי???״
״חי וקיים. עניתי לך על השאלה שלך,תעני לי על שלי!״
״בסדר..״ לקחתי נשימה ארוכה והתחלתי לספר לה את כל מה שעבר עליי,עליינו. איך הגעתי לפנימיה בכלל ואיך ניסיתי לברוח ממנה.. וגם סיפרתי לה מה קרה שם לפני שבוע.

*******

״את מצחיקה אותי״ דניאל אמר והשכיב אותי על השולחן ונישק אותי בעורף. צחקקתי תוך כדי מעשיו.
״לא במעבדה נו״ הספקתי להגיד בין הצחוק שלי.
כשהוא התחיל להוריד לי את החולצה נשמע הצלצול שהורס את הכל.
סגרתי במהירות את הכפתורים בחולצה שלי לקחתי את התיק ותוך כדי שאני רצה למסדרון של בית הספר צעקתי ״ביי אוהבת אותך,מאחרת לספורט״.
הלכתי להתלבש לשיעור,וכמובן שאיחרתי.
הגעתי לאולם במהירות וראיתי שכל הבנות כבר התחילו לרוץ כחימום. התמזגתי בין הרצות והתחלתי לרוץ כשהייתי ליד נוי.
״נו?״ היא שואלת אותי בין התנשפות להתנשפות״.
״מה נו?״
״אני מקווה מאוד שלא עשיתם את זה״
״לא .. אמרתי לך אני לא הולכת לעשות את זה בגיל 15.. אולי עוד שנה״
״את הזוייה״ נוי התחילה להגביר את הקצב ולהתרחק ממני בכוונה. היא שנאה את דניאל,היא חשבה שהוא כמו כל הבנים בקבוצת הפוטבול. בנים מטומטמים וחרמנים שהמקובלות עלתה להם לראש. כיאילו שלי ולה גם לא עלה.. אנחנו מאוד מנצלות את המעמד שלנו. לטוב. וגם לרעה. כשצריך להיות כלבות,נהיה.
כשחזרתי הביתה שרר שקט מוחלט.
״מישהו פה?? אמא? אבא?״
אף אחד לא ענה.
הנחתי שהם נתקעו בעבודה עד מאוחר.
שמתי לי קצת קורנפלקס ועירבבתי עם חלב. השקט הפריע לי.
הלכתי להדליק טלויזיה,שמתי MTV ושרתי לעצמי תוך כדי הביסים.
אחרי שעה וחצי שישנתי על הספה לצליליי המוזיקה שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל לידי. הייתי בטוחה שזה אמא אבל אז הסתכלתי על השם ״בובי שלי״. עניתי.
״בואי לדלת״ אמר וניתק.
הלכתי לפתוח את הדלת וקיבלתי זר פרחים לפרצוף.
תוך כדי שאני מזיזה ממני את הזר דניאל התקרב אליי והתנשקנו.
באמצע הנשיקה לפתע שמעתי משהו מתנפץ. אני ודניאל הלכנו לבדוק את הקומה הראשונה וגילינו ששום דבר לא נפל. הנחתי שזה בא מהקומה למעלה.
שנאתי את הקומה העליונה , בקושי עליתי אלייה.
החלטתי להתקשר לאמא באותו הרגע במקום לעלות למעלה ולבדוק מה פשר הרעש.
״מחייג״ אמרתי לדניאל שלפתע התחיל לעלות לקומה למעלה.
״לאן אתה..״ הלכתי להנמיך את הטלויזיה ושהנמכתי שמעתי לפתע את הצלצול של הפלאפון של אמא.. מלמעלה.
עליתי במדרגות , די רועדת , וקראתי בשמו של דניאל. הוא לא ענה.
בקומה הראשונה היו 2 חדרים-אחד זה החדר של ההורים שלי והשני זה דלת שמובילה למרפסת.
רצתי לעבר הדלת של החדר של ההורים שלי , והצלצול של הפלאפון של אמא שלי רק התגבר.
פתחתי את הדלת וגיליתי את דניאל עומד באמצע החדר,ליד המיטה ולידו , בשידה , הפלאפון מצלצל.
ניתקתי את השיחה והלכתי לכיוונו.
״דניאל? מה קרה?״
הוא הצביע לכיוון הרציפה.
ותוך כדי שאני קולטת באפי ריח נורא , אני מגלה כתם של דם על השטיח.
הטלפון שלי נפל על הרצפה והתנפץ כמו הכד האהוב על אמא שנפל ליד הכתם.