The Mysterious Boy- פרק 14

The Mysterious Boy
פרק 14:
"היי אבא, מה שלומך?" שמע מארק את בנו שואל אותו.
"מה אתה רוצה ממני?" הוא שאל בזעם. "ליאם, תעזוב אותי."
"אני בסך הכל צריך שתהרוג את לואי." אמר ליאם מסתכל בעיניו של מארק.
"לא!" מארק היה עצבני. "אני במילא גורם למותו אבל איני מוכן לעשות זאת בעצמי. איני מוכן להיות האדם שיטול את חייו של לואי. ולמה בכלל אתה רוצה שאהרוג אותו? הרי הארי בסופו של דבר ימצא אותו ויעשה זאת אז מדוע אתה צריך שאני אעשה זאת?"
"הוא הלך אל הארי. הוא אצלו. אבל בגלל איזשהו הסכם עם נייל הוא לא יעשה את זה עד סוף החודש. אם הוא יראה אותי הוא יזהה אותי ואז התוכנית שלי תיהרס. פשוט תתגנב לשם ותהרוג אותו, זה לא מסובך במיוחד." אמר ליאם.
"אתה יכול לשנות את הצורה שלך למישהו שהם לא מכירים, אני לא. אותי הם יתפסו. תעשה את זה בעצמך." אמר מארק עצבני וניסה לטרוק את הדלת אך ליאם חסם אותה עם רגלו.
"האם אתה באמת חושב שקיים בעולם הזה מישהו שנייל והארי לא מכירים?! הם הרי מכירים את כולם! אני אפילו לא יודע איך. זה לא יעבוד." אמר ליאם. "ואם אתה עומד להציע שאני אתחזה אל הארי, שוב אז אל. זה לא יעבוד בגלל הצלקת שאחותו עשתה לי." אם באחת הצורות שלו ליאם מקבל צלקת אז היא נשארת לו בכל פעם שהוא משתנה אל הצורה הזו.
"אז תתחזה אל נייל. אף אחד לא יחשוד שאתה מנסה להרוג אותו." אמר מארק וליאם נאנח.
"בסדר," הוא אמר.
"עכשיו תסתלק מפה!" צעק מארק וליאם הלך.
————–
ליאם הלך אל הבית של הארי. לפני שהוא נכנס הוא השתנה אל נייל והציץ כדי לבדוק אם נייל שם או לא. הוא חייך. 'יופי, זה יהיה קל.' הוא חשב לעצמו ונכנס כשהוא שולף את הטפרים שלו. לואי ישב על הספה בבית של הארי וצייר. כשליאם הגיע אליו הוא העיף את המחברת מידיו של לואי. לואי הרים את ראשו מופתע וראה את נייל. "היי ניילר," אמר לואי וחייך בלי לשים לב לטפרים. ליאם חייך. "מה שלומך ניילר?"
"אצלי הכל בסדר." הוא התיישב ליד לואי וגם לואי חייך ונישק את ליאם. הנשיקה הפתיעה את ליאם והגעילה אותו. הוא מתנשק עם אחיו. אמנם לואי אח שלו רק מהצד של האבא אך הם בכל זאת אחים. ליאם העיף את לואי וניסה לחתוך את צווארו עם טפריו אבל לואי הצליח לברוח.
"נייל? מה לעזאזל אתה עושה?" שאל לואי בעודו מתרחק מליאם וליאם התקרב אליו במהירות מפתיעה.
"תשתוק," הוא אמר וסתם עם אחת מידיו את פיו. את השנייה הוא שם על צווארו מוכן להרוג את לואי. הוא חתך את צווארו של לואי עם טפריו ולואי קרס אל הרצפה מת. ליאם ניקה את הדם שהיה בידו על בגדיו ובא ללכת משם אבל הוא שמע את לואי מנסה לקום. ליאם היה מופתע כך שהוא הסתובב אל לואי וחזר אל צורתו המקורית. לואי הצליח לקום מהרצפה אבל הוא לא היה אותו לואי. אחת מעיניו נהייתה ירוקה והשנייה אדומה. ליאם שלף את טפריו שוב. 'זה לא הגיוני. הוא אמור להיות מת.' הוא התרחק מלואי ולואי התקרב אליו. "אל תתקרב אליי!" הוא צעק אל לואי אך לואי לא הקשיב לו. הוא התקרב אל ליאם ואמר, "אני מוכן לשרת אותך אדוני." מיד ליאם הבין למה הפך לואי וחייך. לואי הפך למשרתו וזה טוב. טוב מאוד. כנראה שאמו של לואי היא משרתת וכך גם לואי. לואי רק חיכה לאדון שלו שישסף את גרונו. המשרתים הם זן של יצורים שמאז לידתם מחכם לאדונם שישסף את גרונם ואז הם יתחילו במטרתם. מטרתם היא לשרת את אדונם.
"תשנה את עיניך בחזרה לכחולות!" ציווה ליאם וכך לואי עשה.
"האם אתה רוצה שאעשה משהו נוסף עבורך?" של לואי וליאם חייך. דווקא היה משהו שהוא היה מאוד שמח שלואי יעשה אותו.
"כן," אמר ליאם. "אני מצווה עלייך להרוג את אביך!"
"בסדר," אמר לואי ויצא. הוא יצא להשלים את המשימה שאחיו נתן לו.
————–
כשהארי, נייל ולוטי חזרו אל ביתו של הארי הם לא הבינו איפה לואי. "איפה האידיוט הזה?!" שאל הארי בכעס.
"אל תקרא לאח שלי אידיוט!" צעקה עליו לוטי.
"אני אקרא לו איך שבא לי!" צעק עליה הארי בחזרה.
"אולי הוא ברח." אמרה לוטי.
"הוא לא," אמר נייל.
"איך אתה יודע?" שאל הארי.
"כי המחברת שלו עדיין פה." אמר נייל. "מישהו חטף אותו."
"אולי זה המישהו שדיברתם עליו." אמרה לוטי.
"על מי דיברנו?" שאל הארי.
"ההוא שמחליף צורות." היא אמרה.
"אה, את מדברת על ג'יימס." אמר הארי כאשר הוא הבין על מי לוטי דיברה.
"הארי לא קוראים לו ג'יימס!" אמר נייל. הוא שנא שהארי קורא לאנשים בכל מיני שמות. והקטע הכי מעצבן הוא שכמעט תמיד זה שם של אחד הקורבנות שלו.
"אני יודע אבל הוא אמר לי שקוראים לו ג'יימס ועד שאדע את שמו האמיתי אני אמשיך לקרוא לו ג'יימס." אמר הארי.
הארי, לוטי ונייל המשיכו לחפש אותו בלי למצוא אותו. הם חיפשו עד שהם נרדמו מרוב עייפות.
————–
בינתיים לואי היה בדרכו להרוג את אביו בדיוק כפי שליאם פקד עליו. הוא ציפה למצוא את אביו בביתו אך להפתעתו הרבה זה לא קרה. הוא ראה את פיבי יושבת על הספה. "פיבי אבא בבית?" הוא שאל אותה והיא הנידה בראשה לשלילה.
"איפה הוא?" הוא שאל.
"אין לי מושג." אמרה פיבי ולואי הלך מביתו. הוא החליט לחפש את אביו בבנק וגם שם הוא לא מצא אותו. הוא חיפש את אביו גם בסופר, בספרייה, בחנויות הבגדים באזור ואצל החברים שלו (של מארק לא של לואי) והוא בכל זאת לא מצא את אביו אז הוא הלך אל ליאם. ליאם היה בבית של נייל משום שהוא ידע שאף אחד לא יבוא לשם. "האם עשית את זה?" שאל ליאם ולואי הניד בראשו לשלילה.
"לא אדוני, לא מצאתי אותו." אמר לואי. "האם אתה כועס?"
"לא," אמר ליאם. הוא לא באמת ציפה שלואי ימצא את אביו ויהרוג אותו אבל הוא בכל זאת קיווה.
"מה לעשות עכשיו?" שאל לואי.
"תלך אל הארי. תשאיר את עיניך כחולות אלא אם כן אומר לך לא להשאיר אותן כחולות. ואל תיתן להם לחשוד שאתה משרת אותי." אמר ליאם. "מובן?!"
"כן אדוני," אמר לואי.
"יופי עכשיו לך לשם." אמר ליאם ולואי יצא אל דרכו.
————–
"איפה היית?" צעקה לוטי על אחיה כשהיא התעוררה והיא שמה לב שהוא יושב על הספה ומצייר. בעקבות צעקתה גם הארי ונייל התעוררו. לואי לא ענה. "תענה לי!"
"אני לא זוכר." הוא שיקר.
"מה?" היא שאלה אותו עצבנית.
"לוטי אני לא זוכר איפה הייתי." הוא אמר. "תעזבי אותי."
"בסדר," היא נאנחה יודעת שהיא לא תצליח להוציא מאחיה שום דבר.
————–
כשהארי התעורר וראה שלואי בבית שלו הוא מיד ניסה לקרוא את מחשבותיו אבל זה לא הצליח. "נייל בוא רגע." אמר הארי וגרר את נייל אל המטבח.
"מה קרה?" שאל נייל.
"ניסיתי לקרוא את מחשבותיו של לואי." אמר הארי.
"ו?" שאל נייל.
"לא הצלחתי ואני אמור להצליח." אמר הארי.
"אתה בטוח?" שאל נייל והארי הנהן.
"האם זה אומר שהוא משקר לנו?" שאל נייל.
"אני חושב שכן. איני יודע איפה הוא היה אך אני בטוח שקרה לו שם משהו." אמר הארי.
המשך יבוא…