welcome

דרך ללא מוצא בשכונה שקטה.
אופניים של ילד מוטלים על צידם, גלגל יחיד מסתובב לאיטו.
אמהות מטיילות בנחת ברחוב עם תינוקות קטנים בעגלה, בדרך לפארק הסמוך.
נערים גדולים למראה משחקים פוטבול בחצר של אחד מהבתים.
מלבד גרגור של תינוק או צעקת "תמסור לי!" מפעם לפעם, שום רעש לא נשמע.
אבל לא להרבה זמן.
מכונית מרצדס שחורה נכנסת לרחוב, וצפירתה מחרישת אוזניים.
נטע-לי הקטנה, בת השמונה, צופה מהחלון באיש הגבוה, אשתו, היא מניחה, עם שיערה הברונטי החלק, וילדתם הקטנה עם הפרצוף המנומש והעיניים הירוקות שחקרו את הסביבה בעניין, שיוצאים מהאוטו.
עד לאותו רגע, היא הייתה הילדה היחידה בשכונה, וייחלה לחברות.
וכעת, משאלתה התגשמה.
´אך האם כדאי לגשת?´, תהתה בינה לבין עצמה, מפחדת שכל מגע ינפץ את התקווה.
הציצה שוב דרך החלון.
המשפחה כבר נכנסה לביתה החדש, ושוב הרחוב שקט.
~~~~
בארוחת הערב, דיברו הוריה של נטע-לי על התושבים החדשים שעברו לגור בשכונתם.
"שמעתי שהם הגיעו ארצה ממינסוטה" מספרת אימא כשהיא מגישה את האוכל, ומביאה את הצלחות לשולחן. "ג´ק, בוא הנה! אוכלים!"
אחיה הגדול של נטע-לי, ג´ק, נכנס למטבח בעודו מקפיץ כדור כדורגל על רגלו. ואז על ראשו. וחוזר חלילה.
הוא היה שחקן מוכשר.
אבל עם כמויות הזמן שהוא מקדיש לאימונים, איך לא יהיה?!
מהבוקר עד הליל התאמן והתאמן.
אם היה משקיע חצי מזה בלימודיו, היה התלמיד המצטיין.
חלומו היה לשחק בנבחרת אמיתית.
בינתיים, התאמן כדי שיהיה מספיק טוב ויוכל להגשים זאת.
"ג´ק!" קוראת אימא כשהיא קולטת אותו "תעזוב מיד את הכדור הזה! הוא יכול לפגוע בפסלונים שלי!"
לאמה של נטע-לי היה אובססיה לא מוסברת לפסלונים, בייחוד של חתולים.
קטנים, בינוניים, צבעוניים, לבנים, שחורים..
היה לה אוסף ענק והוא היה אחד הדברים הכי חשובים לה.
אולי אחד אחרי משפחתה.
ג´ק קורץ לנטע-לי, מפסיק להקפיץ ותופס את הכדור בידו.
הוא רץ לסוף המסדרון, נכנס לחדרו, מניח את הכדור בפינה וחוזר למטבח.
הוא שוטף את ידיו בזריזות בכיור, ואז מתיישב עם כולם ליד השולחן.
"על מה דיברנו קודם?" תוהה אביה של נטלי בקול. תמיד היה קצת מעופף.
"על התושבים החדשים שבדיוק עברו הנה" מזכירה אימא ונושקת לו בקצה אפו.
"אה, נכון," נזכר אבא. "סוף סוף דיירים חדשים בביתם הישן של משפחת זמיר. כבר יותר משנה שהוא ריק."
"ואפילו שמעתי שיש להם ילדה קטנה, בדיוק בגילה של נטע-לי".
"זה באמת נהדר" מסכים אבא "תעבירי בבקשה את קערת הסלט".
הקערה הירוקה שבתוכה הסלט שתובל קודם לכן במיומנות בשמן זית ומלח מועברת אליו.
בפעם הראשונה מאז שלמד לדבר, ג´ק לא מתערב בשיחה.
הוא לועס בשתיקה את החביתה.
"תרצי לבקר אותם מחר, חמודה?" פונה אימא לנטע-לי.
נטע-לי מנענעת את ראשה לשלילה.
היא רוצה, באמת רוצה, אבל פוחדת.
מה אם היא לא תצליח להתחבר עם הילדה?
מה יקרה אז?!
תישאר בודדה.
שוב.