״החיים עוד לפניך,אז תלמדי מהטעות גם אם קצת קשה אל תאבדי כל משמעות״ פרק 23

עונה 2 פרק 23

•אביתר•

״אין סיכוי!,אוראל קומי!״,צעקתי עליה
אין סיכוי בעולם שהיא תמות
סהר התקרב אליה ובדק את הדופק שלה
הפרצוף שלו לא סימן שהכל טוב
הוא שם את ידו על ראשו ויצא מהחדר
״זה לא יכול לקרות!״,נתי צעק ונתן בעיטות בכל מה שראה
״אוראל אני מתחנן ממך..בבקשה״,אמרתי בלחש ושמתי את ראשי על ידה
תזוזה קלה והרמתי את ראשי
אוראל פתחה את עיניה לאט
״אוראל!״,התקרבתי אליה יותר
היא החזיקה את ידי כדי לומר לי שהכל בסדר
היא הייתה מותאשת מידי כדי לדבר
נישקתי אותה
נתי התיישב לידה ותפס את ידה השניה
סהר נרגע
והתקרב אליה כדי לבדוק מה מצבה
״היא צריכה לנוח״,אמר לנו
נישקתי את ראשה וקמתי
מיד ניהיה חשוך וככה כל הבית
יצאנו מהחדר במהירות
לא איתי ולא אליאנה היו בסלון
לפתע הבחנו באלינור על הרצפה מעולפת
״אלי!״,נתי צעק והתקרב אליה
״הם ברחו!״,סהר התעצבן
מיד נלחצתי מיהרתי לחדר איפה שדניאל
הוא לא היה
״שרון איפה דניאל?!״,שאלתי בעצבים
״הו..הוא היה בחדר״,אמרה מובהלת
חיפשתי בכל הבית את דניאל
״הם לקחו את דניאל!״,אמרתי בעצבים
״שיט!,שיט!״,התעצבן נתי
הוא הרים את אלינור אליו
״כדי להתחיל לצאת..ועוד משהו
אסור שבנתיים אוראל תדע..אני יודע שזה נוראי שהיא לא תדע
אבל המצב שלה עדיין לא טוב,אם היא תגלה שדניאל נחטף זה יהרוג אותה״,נתי אמר
שרון התפרצה בבכי ויצאה מהבית במהירות
סהר יצא אחריה ואני נכנסתי לחדר שבו אוראל הייתה
היא ישנה והייתה לגמרי מותאשת
״אני כל כך מצטער אוראל..״,ליטפתי את פניה
הרמתי אותה בזהירות בלי להעיר אותה או להכאיב לה
״יש סופה בחוץ,הכל חשוך ברחוב״,סהר אמר לנו
״מה אנחנו נעשה אז?״,שאלתי
״נשאר כאן עד שהכל ירגע..״,אמר
הסתכלתי על אוראל
״היא עדיין צריכה ללכת לבית חולים״,אמרתי
״אם נצא עכשיו יש סיכוי שנעשה תאונה!,הדרכים האלה מסוכנים בחורף!״,אמר לי סהר
נאנחתי והחזרתי את אוראל לחדר
השכבתי אותה וכיסיתי אותה
״אני כל כך מצטער יפה שלי…״,ליטפתי את פניה ושוב לחשתי לה

•אוראל•

התעוררתי וישר בא הכאב הנוראי
הפה שלי היה יבש וכואב
קמתי לאט למרות הכאב ויצאתי מהחדר
כולם ישבו בסלון ודיברו בלחש
״אוראל?״,שרון אמרה וכולם הסתכלו עלי
תפסתי את בטני
אביתר מיד קם אלי ותפס אותי
״איפה דניאל?״,שאלתי כולם הסתכלו אחד על השני
״אה..בחדר,ישן״,נתי ענה קולו נשמע מוזר
״אני הלך לראות אותו״,אמרתי
״לא..״,אביתר תפס אותי
״היה לו לילה ארוך,והוא בכה בלי הפסקה..כל תזוזה קטנה והוא מתעורר״,אלינור אמרה מהר
הסתכלתי על כולם והבנתי שהם מסתירים מימני משהו
״טוב..מה אתם מסתירים מימני?״,שאלתי
״אוראל כדי שתחזרי למיטה..את עדיין לא במצב טוב״,סהר אמר לי
״איפה דניאל?״,התעלמתי ממנו
הבנות הורידו את ראשן,הלכתי מהר שיכלתי לאותו חדר ואחרי הבנים קוראים לי
״אוראל..״,אביתר נכנס אחרי
״איפה הוא?!״,שאלתי בצעקה תפסתי לעצמי תבטן וניסיתי להתעלם מהכאב
״תקשיבי לי..קודם כדי שתשבי,אני הסביר לך הכל״,אמר לי ותפס את ידי
״אני לא רוצה לשבת אני רוצה שתדברו!״,התעצבנתי
כולם נכנסו לחדר והסתכלו עלי בדאגה
״אתמול..כשעמדת…איתי ואליאנה הספיקו לעשות מלכודת לאלינור והם ברחו..וחטפו את דניאל״,נתי אמר לי בקול מצטער
הרגשתי שעוד דקה אני עומדת פשוט להתמוטט
״אוראל..״,אביתר שאל בקול מודאג
הייתי קפואה במקומי,דניאל..דניאל לא איתי,דניאל נחטף!
יצאתי מהחדר כשאני דוחפת אותם מדרכי
״אוראל..״,נתי בא אחרי,הם המשיכו לקרוא בשמי אבל התעלמתי
אביתר נעמד מולי וחסם לי תדרך
״אוראל..היי״,הוא התקרב אלי לאט וניסה לדבר
״לא..לא בבקשה,תגידו לי שדניאל סתם מתחבא,בבקשה״,אמרתי בבכי ושמתי את ידי על פי
לא מעכלת
הסתכלתי על כולם שזרקו לי מבטים מצטערים
״לא!,זה לא נכון!״,צעקתי בבכי
הכאב התפשט בכל גופי
זה כאילו עליתי באש תוך שניה
התחלתי ליפול על ברכי כשאביתר תפס אותי
״לא!..לא!״,צעקתי בבכי וקברתי את ראשי בין חולצתו
הוא חיבק אותי חזק מנסה להרגיע אותי
דניאל…דניאל שלי
לרגע אחד נרגעתי התרחקתי מימנו וקמתי לאט
התחלתי ללכת אפילו לא יודעת לאן,והכל הסתחרר מולי פתאום והתמוטטתי..