זה כבר לא מה שהיה

אנחנו חברות מאוד טובות,שתינו יודעות את זה.. ולכל אחת מאיתנו יש עוד חברה טובה. ותמיד אמרנו שיש לנו 2 חברות הכי טובות, הבסטיות שלנו, אני אמרתי שאלה את והיא ואת אמרת לי שזאת אני והיא.
אבל בואי נדבר דוגרי לרגע, אני הבהרתי בפנייך טוב מאוד שאת חברה הכי טובה שלי הרבה יותר ממנה למרות שאני איתה כל היום, את ידעת את זה. אף פעם לא החזרת לי משהו בסגנון…
את ידעת שבשנייה הראשונה שקורה לי משהו בחיים המשעממים שלי אני אוטומטית מתקשרת אלייך לעדכן ולספר לך. דברים שרק את ידעת והיא לא ואני מזכירה לך שהיא החברה השנייה הכי טובה שלי.
אנחנו ישנות אחת אצל השנייה ונפגשות כשיש לך כוח ופה מתחילה הבעיה.. יש לי רק דבר אחד להגיד לך! כשהמציאו את הפירוש למילה 'אגגואיסטיות' חשבו עלייך. אין יותר אגואיסטית ואינטרסנטית ממך. תמיד כשהייתי מציעה לך דברים היית שואלת "ומה ייצא לי מזה?" בהתחלה הייתי נעלבת. כי בכל פעם שהייתי צריכה את החברה שלי לצידי היא הייתה שואלת אותי "ומה יהיה איתי?" "אם זה לא קשור אליי אז אין לי כוח" וכאלה משפטים והיית משאירה אותי לבד במערכה. היית אומרת לי שאני לוקחת דברים יותר מידיי ללב והתחלתי להאמין לזה.. התחלתי להבין שזה האופי שלך. אני לא אשקר שלא נהנתי כשנפגשנו כי את היית תמיד number one בשבילי ולכן הבלגתי על כל עוגמות הנפש האלו- הרי זה האופי שלך ואי אפשר לשנות אותו.
עם הזמן הבנתי שאני פשוט ברירת מחדל בשבילך, שאני סתם בילוי כשמשעמם. אולי בשבילך זה היה סתם בילוי כשמשעמם אבל כששאלת אם באלי להיפגש ישר רצתי והתארגנתי וביטלתי תוכניות עם החברה השנייה הרי מה לא עושים בשביל החברה הכי טובה. מסתבר שאנחנו שונות כמו שמיים וארץ. כי בשבילי? בשבילי חברות זה ערך לא פחות מעליון, אני קיבלתי אותך כמו שאת עם החסרונות ועם היתרונות, בכל פעם שהתחדשת בפריט חדש הייתי הראשונה להחמיא לך גם אם זה היה מכוער עלייך וצר לי להגיד לך שאין לך חוש אופנה. אבל למי אכפת!! תמיד עניתי לך גם באמצע הלילה ולפנות בוקר כשקמתי במיוחד מהשינה. בקיצור, אצלך זה שונה. אף פעם אין לך זמן אליי כי את עם החברה השנייה שלך- השלמות בהתגלמותה! בחיים לא החמאת לי, תמיד סיננת ואם צריך להוציא עצבים- אני בתור במקום הראשון. כשהייתי מתקשרת בוכה כדי לספר לך איזה יום גרוע עבר עליי חוץ מלהגיד לי שאין לך כוח לשמוע על זה ושתחזרי אליי אחר כך, אפילו 'להתראות' לא שמעתי. כהרגלי אני מבליגה כי אני לא אוהבת לריב עם אנשים ומי שאני אוהבת מקבל ממני עד חצי המלכות אבל עכשיו אני פתאום מתעוררת ופוקחת עיניים. היי את?! קנאית גדולה!! תמיד קינאת בי שאני הרזה מבין שתינו, תמיד קינאת בי שאותי רוצים בכל מקום, שהמורות אוהבות אותי, שאני קונה ג'ינסים ב-200 שקל. לא הערכת מספיק את זה שגם אם אני קצת מפונקת ולא באה לבית ספר ביום של סערה אני עדיין אענה לך גם מהשירותים. תמיד התפלאתי איך הסודות הגדולים שלי עוברים מייד בחבר'ה, סודות שסיפרתי רק לך.. אבל הבנתי. למדתי לקח. הייתי טובה מידיי אלייך, הרבה יותר ממה שאת היית אליי (אם היית בכלל). כבר אי אפשר להבליג על החרא אופי שלך ונמאס לי להיפגע שאני לא יכולה לספר לחברה הכי טובה שלי מה קורה לי בחיים. אז את יודעת מה? עד עכשיו אני זאת שלא ממש הערכתי את החברה השנייה שלי אבל היא הייתה בשבילי תמיד בכל דקה ושנייה. היא פתרה לי הרבה בעיות. ואת מצידי תתחילי להתרחק ומהר כי הסבלנות שלי אלייך פוקעת והזמן שהקדשתי לך נגמר.