שרקן

כשהתגוררנו בבית הגדול דר עמנו שרקן. קשה עכשיו להיזכר אם הגיע לפני היות הכלוב, אך כלוב צמוד לזכרונו כמו ששריון דבוק לצב.
הוא היה שם יום אחד, משוטט ומרטט על רצפת הסלון, מפריש קפסולות חומות מהצד שחשוב כאחוריו שאיש לא השכיל לנבא נאמנה היכן ומתי יוטל המשלוח הבא. הוא לא שאף להתחרות באיש, למרות מוקשי הנעל שהניח ועיקר תאוותו להסתתר כמו ליליפוט מהגוליבר שלו.
מהרגע הראשון זה לא עבר בשקט. לא מכבודה של הגדולה להשפיל מבט בביתה שלה, ובודאי לא לקרצף מסוליותיה קרעי חום אורגני בלולים במכתמי ירק. העדיפה על כן לחצות את מישור הסלון כהסתערות רגלים, יהיו אשר יהיו האבידות תוך שיגור הגיגי איבה ואכזבה מרשלנותו של מבוגר אחראי שבבל ימצא בכל אלה.
כל אלה היינו אני אשתי ועוד שתי אפרוחיות, אחיות לפרגית המתעוררת.
ושורטטו קוי חזית ראשוניים.
אני והקטנה סנגורים נלהבים- הבית, ובכן בעקרון הגינו קצת גן חיות, קצת מגורי צוות וקורטוב חיי חברה אם באמת נחוץ. אחד מילדי השכנים גידל נחש, ואילו אנחנו מסתפקים בצעצוע סימפטי מהטבע, ממוזער מדובלל וניתן לכרבול מבלי לנשוך או לדקור בתמורה. וג'וקים, אלה התיקנים העל תיקניים שלנו לא קורעים בחרקות מסחררות את קרקע המטבח? והיונים לא מתגוללות על כביסתנו כבתוך מחראתן?
לעומתנו, הקטגורית הבכירה, קטו, אוהב אדם מופלג כנגדה, הפיצה תעמולה עוינת למן הרגע הראשון לאמור, יסולק המטרד מבעוד יום ויושם קץ לתפרוסת המאוסה שהולכת אחריו במהלך אחורי לכל פינה אפילה. למי הבית הזה הלנו אם לו, שזו פיסת דמגוגיה די שקופה. תמיד היתה כזו ותראה עכשיו איך הבית שלה ממושטר ומלוקלק ולחשוב שבזמנו בנינו אוהלים בסלון או נהלנו אצטדיון על כריות הספה שהתפלשו ברצפה.

כוח הביניים חי את תסביכיו וצבר די נסיון בחייו להימנע מעימות עם כוחות טבע, שיודעים לחתור ולחרוץ נתיבים לאשר תישאם הרוח העשנה בפנימיותם וחורכים כל מי שעומד בדרכם.

והאשה, עדיין לא התגבשה בה השקפת החיים לכלל נחרצות חד כיוונית שהיא הרכיב המגמר של הנשיות הסופנית.
התפשרנו. כלוב היה או לא, מעתה זווג לשרקן ויחנה בסלון מאחורי הטלויזיה. אחת ליום יוסר מעליו וישונעו הקקים, יוחלפו מצעי העתון והחיה תונף חזרה לגבולה.

כל ערב, כשהוסרה הרשת הגיב כמי שזה עתה בוטל ביטוח החיים שלו ומיד שהונח על הרצפה חתר לעברה בשפיפות, משתדל להיבלע באבני המרצפת. החזרנו מעליו את קורת הגג שירגע. הומניסט אחד יזם להעניק לו מסתור בדמות קרטון קורנפלקס משומש. הצעד לא התפרש נכונה והוחל במסע כרסום והרס שיטתי אולי תחליף לשחיקת חותכות. תוך כדי הפיקו ברזלי הכלוב מוזיקת פריטה ספונטנית. הצמדנו קרטון אחר בסרט הדבקה גבוה ממעל ואת זה פרש כהטבה קולינרית. הזדקף מלוא קומתו ובהנאה משונה כרסם פסי צלוטייפ מלווה את עצמו באותם צלילי פריטה המוכרים.
לשיפור יחסים קצרנו עבורו מעט דשא מהגינה. שריקה נלהבת עלתה מלשכתו עם שריח הדורון פלש הביתה. גבעול אחר גבעול נמשכו לאזור הסמוי מתחת לחרטומו כמו ענפים למנסרה.
אפשר לחשוב שיתרום מעט הכרה לסביבתו המתניידת אבל הנחיתות המוחלטת והעיניים המדמעות תמיד העידו, שאינו אלא הסטריה פרוותית סימטרית שלא שווה אפילו להתעלל בה. מספר התומכים דעך במהירות.
שכנה שתעתה לסלון שקדה לשתול שאלת תם ערמומית, מה הריח המוזר אצלכם אמרה. ואז כמובן זה קרה.
בעלת הבית הגיעה להחלטה ובאחד הבקרים, כשילדים תיקניים מולכים לגני חיות הקרויים בית ספר ומתישבים מרצון בכלובים שמכונים כיתות נטלו ידיים בוגדניות את הכלוב עמוס הדשא והקקים והפקידו את החיזר בפינת חי עירונית שם ילמד אופני התאקלמות בחיים קבוצתיים בארץ הקודש.
הקטנה נדרשה לשלושה ימים להבחין בשינוי. נעלם הריח הכמוס של קקים ונעלמו האניצים החומים מאדמת הסלון. והיתה רווחה במקום שקודם שכן הכלוב. האבא זה כבר הוסמך לבצע את האחזקה השוטפת של המטרד הנשכח ונמנענו מלגרד בפצעים שהגלידו די בזריזות. הוסבר לה שלכל חי יש יעוד שאותו הוא בנוי להגשים בסביבת בני מינו.
חודש אח"כ הצענו לבקר את הגבר במשכנו החדש לבדוק איך ערבים לו חייו החדשים.
הממונה הכניסה אותנו ברצון והילדה שאלה על השרקן הלבן והאם טוב לו בשכונת החומים. תסתכלו הצביעה למעננו על בית עץ באחת הפינות שם הניקה אמא שרקית לבנה חמישה גושי פרווה סתמיים ודומעים בדמותה.