למה תל אביב

למה תל אביב
התעתקנו לתל אביב על כנפי האופוריה והכל נהיה אחר, האנשים, הנהגים, הולכי הרגל, השכנים, כן וגם האקלים.
זה התחיל בקטנות כשתפוזי הצועד קוממיות לעת בוקר מגלה שבתו וילקוטה נפקדים מאחורי גבו והוא והג\'יפ יאלצו לשאת לשוא כמה דקות מקיומם. או אז שואג תפוזי את זעמו שחוצה בסערה את החלל המשותף המאחד את גינותינו והולם בשמשות הכפולות שרוטטות בתסכול בעוד צמד השחרורים קופא לרגע על עומדו. נמלים לא אוהבות שמלקטים אותן, אבל לצפור לא ידוע שהורכשו להן הגנים הנחוצים למחות ובעצמה כזו. תפוזי אהוב האלים בטוח שאלוהים מתענג על קולו. בני אדם? יש גם כאלה.
בלי שום קשר, גם המדחס של החנות מאבד שליטה ומתפרץ לשלוות חצרנו בטרטורו השרירני כל בוקר ובעצם כל שעה כשהוא שוטף את הכניסה לבנין באוירו החם בלי שום התגרות, אבל זה לא אישי. למדנו לספוג גם את המהומה הזו באדישות החיוניות לנתינים מסוג האסקופה הנדרסת, שמעונינים למצות את מסגרת תוחלת חייהם. בפועל, חששנו מהתעמתות שעלולה להנציח את מפלתנו כי חוקים בסביבותינו יותר משהם מנחיתים הוראות מהגגים רעיונות. אמנם פעם ביקשנו מתפוזי השאגן שידאג בדרכו שלו להדיח את המדחס בהיותו פשפש ספרי חוק, אך משום מה לא נסתייע בידו. "מתאים לי שיש חנות מכולת ליד הבית" הודה בכנות אמריקקית לאחר אי מעשה. הרעיון דעך ובמקומו נולדה המילה "כשנעבור" שהכתה שורשים.
עם השכנה מהדיוטה העליונה סיכמנו שאת העשן המתקתק ידאגו לפעפע רק במחסן ויניחו לבאי חדר המדרגות כולל מעלית להשתכר מחמצן טבעי. ויתרנו על הרעיון לכפות על דלת המבוא את שלטון האינטרקום, מכיוון שהתנגש באחת החרויות המקובלות על אנוש מסוים, שאין מניחים מכשול לפני סוגו. למדנו ששכנים נרכשים עם הבית.
החתול שהותירו צאצאינו בירושה פחדן צמוד בית נברא. לפרחחים של צד שמאל מעלה לא נותר אלא לשפוך את חמתם על כלבו של השכן במשכנו בחוץ. מעברנו שלנו, אחרי הכדורסל השני שירד ולא שב טפטפו מטה רק כדורי פינגפונג אנינים. לקראת הסוף הם אפילו הפסיקו להימעך. אבל השכלנו שמנחת השמים לא תמיד אומרת גשם.
וכמובן המתבגר מהחלון הסמוך, שטיפח שרירים עודפים אולי לפצות על חסרים אחרים וניסה להוריד אותנו לקרשים, אויביו הזמינים במוזיקה רעשנית כל אימת שתפחה מרירתו. במלחמת התשה סבלנית הנחנו לשכנים להילחם את מלחמתנו. שנים חלפו והוא לא התבגר, הצבא פסח עליו וחוץ מלהתפטר מעבודות מזדמנות, שמים לא הבטיחו שינויים. הבטחנו לעצמנו שיבוא יום והוא יחלוף או אנחנו והיה לנו למה לצפות. והיתה גם שחורה- החצוצרה שלא התבישה מהבית ממול שאת שלוש בנותיה ליוינו לבגרות וכשהתחתנו חזרו בהכרת תודה נושאות עמן בעלים וצאצאים בהתפוצצות אוכלוסין צעקנית שסופה לא נשמע לאוזן. משכונה הפכנו לצ'חונה.
כפי שרואים, התברכנו באותו אי שם במרבית השותפויות הסמויות, שמזווגות לרוכש דירה על הנייר ואפילו כשצמח בית כנסת במגרש האלכסוני התבשמנו בנחמה פורתא שלא עשהו אשכנזי.
לא מיוזמתנו קמו אזרחים לצרה שלחמו את מלחמתנו והם שבלמו חפירת 6 מקוואות ומיסוד ישיבה בכוח הטעון המתחסד, שאותו מגרש אמור לאכלס גם בית כנסת אשכנזי. כנגד כינון אולם אירועים אפילו השתתפו בצער שאין חניה שתהלום את צרכיו ודי התפעמנו שבערכאות שעו לעתירה.
לכאורה, ובכל זאת אחת לשבוע היינו נעורים לטרטור מכוניות, שטענו בשכנוע רב שהחניות שלנו הן חניית האירועים של הבית כנסת, זה שלסברת בית המשפט נועד לתפילה בלבד. או אז התאזרתי עוז, הופעתי ממרפסת הסוכה שבקומה ב כי נבנתה בעיר שבונה על הנולד ובטון של מפקד הוריתי לאספסוף שהסתער על חניותינו להיסוג מיני וביי. הגובה אכן משווה סמכות וגם אפקט גודל ואת רוב הפולשים הצלחתי לטאטא.
ילידים אחדים, דעתני אני וזכותי עוד נדרשו להעשרה אישית, שהמדובר בחלקה פרטית, ובית כנסת אינו דוחה בעלות ועל כן מעשיהם הינם גניבה והסגת גבול. אכן, אם אשכנזי מוזר מתעקש על זכויותיו, מסתמא מוכר לו מישהו במשטרה שאנחנו לא. תדירות הוטחו בפני לגנאי מוצאי וריחניותו המפורסמת בשמצתה.
ספורים, עזי פנים צפצפו ונתפסו לאתגר של מאבק כוחות. אחד מהם זעם אחר כך שלא הצליח לפתוח את תא המטען. אומרים שחייבים להשקיע באמינות. הוא חזר באישון לילה ועקר את שלט החניה על שמנו. הדבקנו חדש מגובה בסיליקון 8 ומאז הוא שם. שלט לא מבטיח התיחסות כמו שתמרור תל אביבי לא מבטיח ציות ברם היאך שהוא, נראה שיצא הקול והתפשטה הבשורה.
ורק העיריה שבישלה את הרחוב הזה אסרה הצמדת מחסומי מתכת כי לטעמה המדובר בשינוי בניה ולאיש לא ערב הרעיון לצאת להילחם בטחנת הרוח. אפשר לומר שכאן כבר הבשילה ההתנתקות.
השקענו בחומר וברוח במלחמה על הבית, אבל אם גם העיריה בצוררים מה ומי לנו פה. העיר יותר רעיון מהגיון, המאבק לא שווה את הצרורה והבית אינו יותר מגבבה מבית מדרשה של שיכון בטלנים. וכך קרה שעקרנו בעקבי רבים וחשובים לתפוצה הירושלמית הגדולה ביותר, הלוא היא תל אביב. תוכלו אולי לשאול למה לקח זמן כה רב. גם פה מזומנת תשובה, אולם היא מסוג האמרתי לך שלא אומרים.