סיפורי ערסים- אביתר ואלינור, פרק 41

׳עזבי מה את מתרגשת, זה סתם שיגעון שלה, תראי איך תוך יום יומיים היא באה ומדברת. אני אוהבת אותך אביאלי, אוריה אמרה ושמה את ראשה על החזה שלי. גם אני אוהב אותך יפה שלי. אמרתי ונישקתי אותה במצח.׳

– ”אני לא מבין מה את רוצה” אביאל צעק לי מבעד לדלת הנעולה.
לא עניתי לו, גם אחרי שהוא שמע שהיא מציקה לי והיא לא סובלת אותי הוא עדיין איתה.
הוא מעדיף אותה על פניי, אח שלי, זה שתמיד מגן עלי, זה שתמיד עוזר לי, זה שתמיד בצד שלי.
סוג של תקיעת סכין בגב.
והיא? אני לא מבינה למה היא דווקא איתו, מכול הבנים בעולם היא דווקא איתו.
מה זה עוד סוג של נקמה שלה בשביל לפגוע בי?
העיניים שלי החלו להבריק, אבל די אני לא רוצה לבכות או להיות עצובה בגללם.
קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת, ראיתי את אביאל הולך לכיוון החדר שלו.
הוא שמע שהדלת נפתחה והסתובב אלי.
”אלינור” הוא אמר.
בהיתי בו כמה שניות, הוא ראה שמהעיניים שלי עומדות לצאת דמעות.
לא עניתי לו והלכתי לשירותים לשטוף פנים.
”את יודעת מתישהו את תצטרכי לדבר איתי, לא יעזור לך המשחקים האלה.
זה החיים שלי ואני יהיה עם מי שאני רוצה כוסאמק” הוא צעק.
”תהיה מה אתה רוצה ממני, לכו זדיינו מצידי” צעקתי לו חזרה, ממצב של עצב נוסף גם עצבנות.
”אלינור אם זה היה הפוך את יודעת שלא הייתי מתנהג ככה והייתי מפרגן לכם, אז..” הוא בא להמשיך את המשפט וקטעתי אותו
”זה לא היה קורה אף פעם, בחיים לא הייתי בזוגיות עם מישהו ששונא אותך ומציק לך ומשפיל אותך, ועוד בחיים אבל בחיים לא הייתי מסתירה את זה ממך” צעקתי לו והדמעות כבר החלו לרדת.
”את לא היית מסתירה את זה, אבל מה עם חבר שלך?” הוא אמר
”מה הוא קשור עכשיו יא חתיכת מטומטם קנאי אל תעצבן אותי” גם כן אביאל המפגר הזה קנאי מניאק, נשבעת בא לי להרביץ לו.
”הוא גם ידע עלי ועל אוריה, ואני בטוח שהוא יודע שהיא מציקה לך, אז למה הוא לא זרק לך על זה מילה?” הוא אמר והעלה את הטון שלו.
מה? אביתר ידע על זה? לא לא אין מצב, אחרת הוא היה אומר לי, בדוק היה אומר לי. הרי הוא יודע מי זאת אוריה בשבילי.
שתקתי, ניגבתי את הדמעות, יצאתי מהאמבטיה והוא הסתכל עלי.
”אתה יודע מה אתה? אתה סכסכן מגעיל, תהנה לך עם החברה שלך, אבל אל תתקרב אלי, אל תתקרבו אלי שניכם, לא רוצה איתך קשר בכלל.
מדהים איך ילדה אחת גרמה לך לתקוע לי סכין בלב. אני שונאת אותך” אמרתי לו ונכנסתי לחדר, טרקתי את הדלת ונעלתי אותה.
הוא לא אמר מילה, שמעתי אותו הולך משם.
הדמעות שוב החלו לרדת, הרגשתי רע, פעם ראשונה שאמרתי לו ׳אני שונאת אותך׳ ובאמת התכוונתי לזה.
נשכבתי על המיטה ונאנחתי, אין מצב שאביתר יודע עליהם, אחרת הוא היה מספר לי, אביאל סתם משקר לי.
כבר עברו כמה דקות ואני עדיין לא מפסיקה לחשוב על זה.
לקחתי את הפלאפון ושלחתי לאביתר הודעה.
– את/ה: ?
הגבר שלייי❤️: מה נשמע חיים שלי
את/ה: אין הרבה מצב רוח
הגבר שלייי❤️: מה קרה אהבה שלי? מישהו עשה לך משהו?
את/ה: גיליתי שאוריה ואביאל ביחד..
הגבר שלייי❤️: אהבה שלי אל תדאגי יהיה בסדר אני מבטיח לך הוא יפרד ממנה בשבילך.
את/ה: כן.. אני מקווה.. אתה ידעת שהם ביחד?
הגבר שלייי❤️: …
את/ה: אני מבינה..
רשמתי והתנתקתי, לא אין מצב פשוט.
הוא שלח עוד הודעות אבל לא הסתכלתי.
קודם אביאל מאכזב ופוגע בי, ועכשיו הוא?
חשבתי וחשבתי ולבסוף נרדמתי.

-”אלינורי, אלינורי קומי” שמעתי את אמא צועקת מלמטה.
קמתי עם עיניים אדומות ונפוכות מבכי.
הלכתי לאמבטיה ובדיוק אביאל היה שם.
”א..” הוא בא לומר ושתק.
צחצחתי שיניים, שטפתי פנים, והלכתי להתלבש.
ירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר ופתחתי את הטלפון.
– ׳24 שיחות שלא נענו מ- הגבר שלייי❤️
59 עדכוני ווטסאפ חדשים׳.
סיימתי לאכול, יצאתי מהבית וראיתי את ספיר.
הלכנו ביחד לבית ספר ודיברנו, טוב בערך.
”יא פרצוף תחת מה את שותקת” היא צחקה
שתקתי ועשיתי פרצוף מבואס.
”שפכי” היא אמרה בזמן שהלכנו.
סיפרתי לה על מה שקרה עם אביאל, אוריה, ואביתר.
”אני בשוק, אבל חיים שלי אל תהיי מבואסת.
אני בטוחה שאביאל לא עושה לך את זה בכוונה, תאמיני לי שהוא אוהב אותך והוא לא רוצה לגרום לך להיות עצובה.
בסוף הוא יבין שאוריה סתם עוד אחת שמחפשת סטוצים והוא יעזוב אותה, מבטיחה.
ובקשר לאביתר אין שום סיבה בעולם שתכעסי עליו או תפגעי ממנו, אביאל בטוח ביקש ממנו לשמור את זה בשביל שלא תפגעי.” היא אמרה
”אז מה אם הוא ביקש ממנו, מה אין לי זכות לדעת?” עניתי
” ברור שיש לך זכות ואני מבינה אותך, אבל זה המצב ואביתר לא אשם, תאמיני לי שהוא רצה בטובתך ובטובת אביאל.
הוא דיבר איתך מאז שגילית שהוא ידע?” היא שאלה
”הוא התקשר ושלח לי הודעות אבל לא עניתי ולא הסתכלתי בהודעות.” עניתי
”דברי איתו עכשיו.” היא אמרה כשבדיוק נכנסו לבית ספר.
רציתי להפתיע אותו אז לא שלחתי לו הודעה.
חיפשתי אותו וחיפשתי אותו ולא מצאתי, הקפתי את כול בית ספר, שאלתי מכרים שלו והם אמרו שהם לא ראו אותו היום.
חחח כמה אופייני לו אה?
לבסוף באתי להתקשר אליו והוא לא היה זמין.
אוקי זה קצת מחשיד כי הוא תמיד זמין, טוב אבל בטח נגמרה לו הסוללה או משהו והוא נרדם.
השארתי לו הודעה קולית.
׳חיים שלי אני אוהבת אותך, תענה לי כשאתה שומע את ההודעה.׳
בנתיים נכנסתי לשיעור ושמחתי לגלות שיש שיעור חופשי.
ישבתי במקום שלי והייתי קצת בפלאפון, נכנסתי לווטסאפ.
׳אלינור׳ ׳אלינור תעני שאת רואה את זה׳ ׳אלינור נו את יודעת שלא התכוונתי׳ אני מדפדפת בהודעות שלו שכולם אומרות לי שהוא לא התכוון, ונתקלתי ברצף הודעות אחרות ׳אלינור לירז יולדת׳ ׳אני צריך אותך בבקשה תעני׳
מהההה? לירז יולדתתתת! (למי ששכח לירז זאת אחותו של אביתר)
”ספיר אני הולכת תגידי שלא הרגשתי טוב.” אמרתי לה כשארזתי את הדברים לתוך התיק.
”לאן?” היא שאלה במבט מופתע
” אני אספר לך אחר כך, מבטיחה” אמרתי לה בקול לחוץ עם חיוך מרוח על הפנים.

– הלכתי למזכירה לבקש אישור להשתחרר.
חתמה לי על אישור, נתתי לשומר ויצאתי מהבית ספר.
הזמנתי מונית, ונסעתי בטיל לבית חולים.
– ”שלום, באתי לבקר את לירז ממן” אמרתי למזכירה בבית החולים, שוב עם חיוך מרוח על הפנים.
”כן חמודה, היא בדיוק ברגעים אלה התחילה ללדת, אבל תוכלי לחכות ליד החדר שלה.
חדר 203 קומה שניה.” היא אמרה ודפקתי ריצה למעלית.
הסתובבתי במסדרונות וראיתי את אביתר, אמא שלו, וכנראה המשפחה של עומרי (בעלה של לירז).
אביתר היה נראה לחוץ מתמיד, הוא בהה ברצפה והרגל שלו רעדה מהר מאוד.
רצתי וחיבקתי אותו, התיישבתי לידו וחיבקתי אותו.
”אהוב שלי יהיה בסדר, אני מבטיחה.” אמרתי וחיזקתי את החיבוק.
עברו כמה דקות, אפשר היה להרגיש את המתח באוויר.
אחרי כמה שניות ראינו כמה רופאים רצים לחדר לידה ששם לירז נמצאת.
כולנו קמנו בבהלה וניסינו לשאול את אחד הרופאים מה קורה.
אבל הוא לא ענה ונכנס גם הוא לחדר לידה.