"אם רק תתני לי להישאר"-פרק שלוש עשרה.

·לינוי·
'אמרת לאליאור שאנחנו חברים?' שאלתי את אביב בזמן שנסענו למקום 'ההפתעה'.
"ברור, הוא הראשון שדחף אותי לעשות את זה" אביב אמר והסתכל עלי בחיוך גדול ומאושר, "תאמת, אליאור ואלינור מחכים לנו ושם הייתי צריך להפוך אותך לשלי" אביב אמר זאת ואני הסמקתי, אהבתי שהוא אמר שאני שלו.
"אח על העגבניה שלייי" צעק ונתן לי נשיקה חטופה על השפתיים.
"אביב! תיזהר, אני לא רוצה למות עם חבר שלי על היום הראשון שלנו" אמרתי בתמימות ואביב הסתכל עלי וחייך.
"מה?" שאלתי ששמתי לב שהוא בוהה בי,
"כלום, פשוט הרגע אמרת שאני חבר שלך. אני אוהב לשמוע את זה"
"גם אני אוהבת להגיד את זה" החזרתי לו ונתתי לו נשיקה חטופה על השפתיים.
"לינוי! תיזהרי, אני לא רוצה למות עם חברה שלי על היום הראשון שלנו ביחד" אמר וקרץ.
"דפוק" אמרתי ודחפתי אותו בקטנה, "וחוץ מזה שאני לא מדברת ככה" שילבתי את ידי בילדותיות.
"אז איך את מדברת?" שאל והתחיל לחקות אותי, "ככה?, או ככה?"
"אין בעיה תצחק עלי" אמרתי בעילבון קטן, "מעכשיו ברוגז".
"אני אוהב אותך" אמר וליטף את פניי,
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי וראיתי שהוא חייך חיוך ניצחון, "אבל זה לא אומר שסלחתי לך" אמרתי ועכשיו אני חייכתי חיוך ניצחון.
"אין בעיה אז לא נוסעים" אביב אמר ועצר את האוטו בצד הכביש.
"אתה מוכן לסוע כבר?" אמרתי וחשבתי שהלכתי רחוק עם הברוגז הזה,
"לא" אמר בהחלטיות, "אני לא מוכן שהאישה שלי תיהיה איתי ברוגז" אמר ואני חייכתי.
"בסדר, נו, סלחתי סע"
"לא עכשיו את תביאי לי פיצוי" אמר והסתכלתי עליו בפרצוף מוזר, הוא התקרב אלי והבנתי מה הוא רצה, נתתי לו נשיקה קטנה.
"אח כמה שאת קטינה" אמר ונישק אותי כמו שהוא אוהב.
"אח כמה שאני שונאת תזקן הזה" אמרתי והוצאתי לו לשון.
"מה יהיה הסוף איתך" אמר ומעך את פני,
"סוף? רק התחלנו" אמרתי וקרצתי לו. הוא התחיל לצחוק וחזר להגה,
"אהובתי, יש לנו נסיעה של עוד חצי שעה. זה נראה לי מספיק זמן לעבוד על הקריצות שלך" אמר וקרץ.
"שונאת אותך" מלמלתי.
***
·אליאור·
"איפה הם?" אלי שאלה בדאגה, "אני מתקשרת אליה."
"עזבי אותם, מה אכפת לך יותר זמן לנו" אמרתי ונישקתי את שפתייה הממכרות.
"אח על השפתיים האלה" אמרתי ונישקתי אותה בלי סוף.
"מאמי?" אלי אמרה בחצי שאלה
"אה חיים שלי?" שאלתי וחיבתי אותה חזק, מפחד שתברח לי.
"אתה מבטיח לא לעזוב אותי ושתמיד נמשיך להיות ביחד?" אלי אמרה פתאום ואני התחלתי לדאוג, יש מצב היא בגדה בי? לא יכול להיות אנחנו תמיד היינו ביחד.
"כל עוד לא היית עם מישהו אחר, אני מבטיח לך הכל אהובה" אמרתי והתחלתי לדאוג אולי קרה משהו.
"טוב אז לפני כמה זמן אני ו.."
"אליאורר"שמעתי צעקה והסתובבתי אחורה, ראיתי את לינוי ואביב מחזיקים ידיים.
כוסעמק עם הטיימינג המזדיין של אחותי, תמיד היא יודעת להופיע בזמן הלא נכון במקום הלא נכון.
"תמשיכי," אמרתי לאלי
"עזוב, נדבר אחר כך, זה לא כזה חשוב." אמר בחיוך וקמה ממני הולכת ללינוי ואביב. נשארתי במקום מעקל את מה שהיא התחילה להגיד לי ואני התחלתי לאכול סרטים שמשהו קרה.
***
·אלינור·
החלטתי שהיום אני מספרת לאליאור על מה שקרה, ואני מקווה שהוא יבין ולא יעזוב אותי.
בדיוק שהתחלתי לספר לו, ליני הגיעה עם אביב כששניהם משלבים ידיים.
"אהאה אתם ביחד?" שאלתי נרגשת מנסה להסתיר את הבעת פני, "ממתי? איך? למה? מה? מי?" שאלתי בלי לתת להם לענות על תשובה אחת.
"תירגעי אחותי, שיחת בנות עכשיו" לינוי אמרה ועזבה את ידו של אביב, התקדמנו שתינו לעבר הבריכה שהייתה שם. תכננו לישון בצימר ולקום מחר בבוקר לטרקטורונים ורכיבה על סוסים אבל אחרי שאליאור ידע אני לא בטוחה שהוא יסכים להיות בסביבה שלי.
"נו אז ספרי כבר, מה היה?" אמרתי בהתלהבות חצי נרגשת וחצי מזוייפת.
"נדבר על זה אחר כך, אבל עכשיו את מוכנה לספר לי למה אליאור ישב בצד עם פרצוף תשעה באב, ואת עם חיוך מזוייף?" אמרה וקראה את אותנו כמו ספר פתוח.
"החלטתי לספר לו.." אמרתי וליטפתי את בטני, ראיתי את ליני מהצד מחייכת חיוך גאה ועצוב בו זמנית.