מכתבים לננו

לעצמי
יום א', נפגשתי עם ננו, הוא בקש שאגיע סקסית, וכך הגעתי, לבושה בדקדקנות ומדיפה למהדרין.
יצאנו, אני בעיקר הייתי שיכורה, רב הזמן דיברתי כהרגלם של שיכורים ויתר מכך, בנות..
הייתי עליו, הוא נגע בי, נישק אותי, בבאר, מס מטרים מהבית בלבד. אבל לי זה הרגיש מקום אחר, בו יום אחד ללא ספק אצטרך להתמודד עם המון עצב או אכזבה או ריגוש חדש. מרגע שיש זיוף אחד בחיי הנישואין, יבואו אחריו עוד המון.. עכשיו אני מוצפת בריח שלו, וזה גורם ליל לחייך.
בכל אופן היה נחמד. ההתעסקות שלנו אחד עם השני היתה מרנינה, הוא חשב שאולי נכנס לשירותים, אני יותר חשבתי בכיוון האוטו שלו. היינו כנראה צריכים ללכת על השירותים.
בכל אופן היה מאוד מאוד מרווה. תודה לך ננו, שאתה מעורר אותי בצורה כזאת.

ננו היקר,
זה שוב תקופה שאני מדירה שינה מעיני. אינני יודעת כבר מה נכון לחיי ומה לא. עוד לפני שנפגשנו תמיד חשתי החמצה, הידיעה שהתחתנתי עם האדם הלא נכון, מי שאינו יודע כיצד לנהוג בי כאשה, מי שלא מפרנס את משפחתו, מי שחי אך ורק עבור עצמו, כאילו אני הפכתי לקישוט עבור שעשועים מיניים, כלכלנית הבית וגידול הילדים. החיים הובילו אותי לעשות הכל למען מואיז והילדים,תמיד ידעתי שאני חזקה, נראית מאוד צעירה לגילי והיו לי המון אנרגיות, אבל בחלוף ארבע שנים הבנתי שלא נשאר כלום לרוזה, רוזה נותרה בודדה, עצובה, מנסה להחזיק עסק עצמאי שאני המפרנסת היחידה. לפתע הגחת, מספיק שאחזת את ידי לראשונה וידעתי שאף פעם לא חשתי כך מגע של יד באופן כל כך אלגנטי ומתמסר. הרגיש לי כאילו אנחנו מכירים כבר שנים ארוכות. מספיק שנתת לי להרגיש הבחורה הכי יפה, שיש לך מטרות בחיים ושאתה לא מפחד לאהוב. איכשהו המציאות תמיד חברה אותי עם אלו שרדפתי אחריהם, שצמאה נפשי ממש אליהם,עם בעיות תקשורת. תאמין לי .. כשרון מבובז! אוי אבל כמעט ושכחתי את הקושי הנוסף בהלכות הנישואין הרי אתה כהן ואינך יכול לשאת גרושה. שנינו באים מאותו רקע דתי שנשען על הפחד והחרדה של מה יגידו השכנים שידעו שהבן של כהן ועוד חמור מכך בת כהן הלא היא רוזה -יחיו יחדיו אוי אוי אוי, גוועלד. ההורים שלנו ימותו מזה ונגרום להם צער רב. לכן אפשר כבר להרים ידיים מראש, נראה שיותר מידי מכשולים מפרידים ביננו את הדרך. זה כבר כמעט שנה אני יודעת שאני אוהבת אותך,מתוך המציאות שאני חשה את אהבתך אלי, מה שבעצם מלחיץ אותי מאוד. לו הייתי מכירה אותך לפני שהתחתנתי והקמתי מארג משפחתי, אני מניחה שמרגע שהיינו נפגשים היינו יחד. ממש יחד. רדפת אחרי כמו שאף אחד לא העיז, גרמת לי להרגיש איך הייתי יכולה לחיות טוב, לו רק הייתי מעט מיושבת והורי השמרנים שפחדו שבתם הופכת להיות מופקרת, לא היו מלחיצים אותי. ודאי היה נמאס לי ממואיז והיינו נפרדים עצם הזמן, ההתפכחות שלי מטפשותי החלה שנה לאחר שהתחתנו, שמואיז בקש ממני להפסיק לצאת איתו ליציאות,והוא בלה אז בתדירות מאוד גבוהה. שנינו היינו מאותה חבורה כך נפגשנו למעשה, אבל מואיז הפריד אותי מהם, הם הפכו להיות סיפורים עבורי וחלקתי עם חברי מפגשים לעיתים יותר ויותר רחוקות. כך נותרתי יחסית מחוסרת חברי ילדות שלי. פעם אחת בקשתי ממואיז שנחזור מוקדם יותר באחת היציאות שהתלוויתי, אבל מואיז בכלל לא הסתכל עלי, הוא לפני שבע וחצי בבוקר לא ממצה. הוא התעלם ממני,מאשתו, מהצורך שלי כאדם. נרדמתי שם קפואה בבר בפינה זנוחה , סובלת ומקללת את היום שאני איתו, התחשק לי לברוח, אבל לא, משהו עצר אותי. וחיכיתי שמואיז יסיים את כל עיניניו עם החבורה שכבר לא הכרתי, כבר לא הייתי חלק מן המשחק שלהם, הם היו ממש זרים לי בהתנהגותם הלא מעודנת.דנה, מי שתפסה את מקומי בחבורת הבנים נמרחה על מואיז שלי כדרכה, לילות שלמים הייתי עומדת מול החלון ומחכה שיגיע, שיחזור אלי, שישכב איתי, הוא היה מגיע הביתה בין שמונה לשתיים עשרה, אסור היה לי לשאול אותו על היציאה כי גם כך הוא לא היה משתף, ואני קנאתי , הייתי לילות שלמים ערה. כל שני וחמישי זה קרה, במשך שנים. בכל פעם רציתי לגמור עם מואיז אך הוא בכל פעם בא עם הבטחות חסרות שחר, ואני במקום לחתוך בכל פעם פחדתי לוותר כי כבר חתום מסמך מטופש שקדש אותנו וגרם לנו להביא ילדים יחדיו, החלתי פתח אדישות. עם הזמן רבדי המעטפת הלכו והתערמו, הרגשות שלי הלכו ונצטמצו, גם שמואיז הודיע לי כי בלה עם נערת ליווי, לא הפריע לי, לא עשיתי סצינה. הוא חי איתי כי הוא זקוק לי כך זה החל, כך זה ממשיך, וכך חיי נגמרים. מראש ביומני תיעדתי את חיפושי אחריך, המושלם שלי, זה שממלא אותי באנרגיות ולא שואב אותן ממני. חלמתי על היום שאמצא את אהבתי האמיתית. ומשהו שירוץ איתי על החיים שיהיה חרוץ ויעיל, שיאהב אותי בזכות מי שאני, שישים אותי במרכז שלו. שאני איתך אני מרגישה חייה אבל אינני בטוחה שאני יכולה לתת לך את מה שאתה מחפש. זה יהיה בליווי של צער מכל כך הרבה כיוונים שאין לי כח להכנס לזה. בבקשה תחדול מלאהוב אותי.

לעצמי, שבת
היום החלטתי שזהו, אם אני רוצה לשנות את מסכת חיי, אני חייבת להפסיק לשלוט בכל גבר שהייתי איתו במעורבות אי פעם. החלטתי שאני פותחת פתח חדש לחיזורים. ישבתי איתו לבירה השבוע שהוא החל מראה לי את כל רשימות המסרונים שקבל ממלא אבל מלא בחורות, עם כל עם ישראל שכבתי,מסתבר, ושוב בתופעה כזאת אני בוחרת להתאהב. הוא בא אלי עם המון הבטחות, בקשות , ציפיות, זה מאוד מחמיא ומנגד מלחיץ, אבל זה לא משנה, אנחנו כבר מאוהבים, או שאני ממהרת לקבוע..
מה לעשות? כרגע זו מחשבת חיי. הייתי מתה לדבר איתך, אבל אתה לא מתקשר, אז עכשיו אני משחקת אותה קשה להשגה, הרי מה הטעם ליפול לאותו המקום שוב, הפעם את צריכה להיות בחורה.