שברת את החומה שבלב-פרק 3
הבטתי בעינייו הממכרות מרגישה איך הדם מציף את גופ ומביא תחושה נעימה.תחושה שלא הרגשתי אף פעם. "בואי." הוא אמר ותפס בידי,מעביר בי זרמי חום.נכנסתי לתא והבטתי באלרואי מתרחק ובחום גופי הולך ביחד איתו.עכשיו הגוף שלי קר וקודר כמו שהיה תמיד.
נשכבתי על העץ שאמור לשמש מיטה ונתתי לדמעותיי לזרום ולחולשותיי לצאת.כבר לא ידעתי מה עדיף,לחשוב שאמא שלי התאבדה או שהרגו אותה ולא הצלתי אותה,השנאה הכתה בי חזק והבטתי באישה שהרגה אותה,האישה שהרסה את חיי והאישה שלקחה את החלק הכי חשוב בלבי.עצמתי את עיניי והרגשתי דמות מעלי,פקחתי את עיניי והרגשתי שאני מתחרפנת.זאת הייתה אמי,שיערה השחור שהיה תמיד חלק עכשיו היה מנופח וכל גופה היה מלא בדם. שלחתי את ידי אל פנייה אבל לא הרגשתי את המגע החמים שלה. "אמ-מא?" מילמלתי בעצב
"הכל בגללך!מתתי בגללך." היא צעקה והתקרבה אלי
"אמא בבקשה תסלחי לי." מילמלתי בבכי
"לא!את רצחת את אבא ואותי.את אמורה למות." היא צעקה וקירבה אלי סכין גדולה.הרגשתי את הצרחה שיוצאת מפי וקירבתי את פניי לברכיי עוטפת אותן ומביאה לגופי לרעוד מעצב ופחד.הרגשתי מגע חמים על גבי והרמתי את מבטי אל אלרואי. "מה קרה?" הוא שאל והתכופף לישיבת צפרדע,מנקה את דמעותיי ומעניק לי תחושה של ביטחון. "אני לא יודעת,אני מתחרפנת." מילמלתי והבטתי בו, "מחר אני אקח אותך לפסיכולוג,בנתיים תשני,הכל בסדר אני איתך." הוא אמר בשקט וכיסה את גופי בשמיכה. הרגשתי את נשמותיי נעשות עמוקות ואת עיניי נעצמות ואת השינה מקבל אותי בזרועות פתוחים. "הי,בוקר טוב" הרגשתי את היד החמה של אלרואי על לחיי ופתחתי את עיניי מביטה בעינייו הממכרות, "בוקר טוב," מילמלתי בשקט
"אכלת?" הוא שאל ברצינות
"כ-כן." שיקרתי לו וקמתי,הוא הביט בי במבט חושד והפנה את מבטו הצידה כשהבחנתי בכך.
"בואי,הולכים לפסיכולוג." הוא תפס בידי והוביל אותי לפסיכולוג כשכל המבטים של השוטרים היו מופנים אלינו. נכנסתי לחדר של הפסיכולוגית והבנתי שהיא לא רצה שרוצחת תהיה איתה ביחד באותו חדר. "אז ספרי לי מה מפריע לך," היא מילמלה בזילזול והביטה בי
"אמ..אה אני מרגישה אשמה." עניתי בשקט
"הגיוני,רצחת בני אדם." היא אמרה וגילגלה את עינייה מצפה שאני אעוף מהחדר,קמתי יצאתי מהחדר וטרקתי את הדלת שלה בחוזקה. אלרואי הביט בי בהלם ותפס בידיי. "למה לא סיפרתם לי שאני מופיעה בכל החדשות?!" צרחתי בעצבים,הוא גירד את עורפו והביט בי ניסה לרמוז לי שאין לו תשובה. "ככה חשבתי,אולי אני רוצחת אבל לפני זה אני בן אדם,בן אדם בדיוק כמו כולם,בן אדם עם רגשות ולא משנה מה עשיתי לפני זה.אני אותו בן אדם כמוך!" צרחתי ונכנסתי לתא,רוצה שהוא יעלם ויתן לי מנוחה בחיים. "את צריכה לצאת לעבודה בחוץ," הוא מילמל ומשכתי בכתפי.לא אכלתי חודש והכאבים בבטן רק התגברו מפעם לפעם. "בואי." הוא מילמל ומשך את ידי לעבר החצר המגעילה של הכלא.לקחתי את האבנים והתחלתי להעמיס אחד על השני.אפילו בגהנום אין מנוחה?. הרגשתי את בטני מקרקרת ואת גופי נחלש וגורם לראשי להסתובב. "לינה?" הרגשתי את ידו של אלרואי על כתפי והסתכלתי עליו
"הכל בסדר?" הוא שאל בשקט,הנהנתי במהירות והמשכתי להעמיס. "אסירים חזרה לתאים!" שוטר צעק וכולם צעדו לעבר התאים,עייפים אחרי היום הקשה ומצפים רק לישון. נכנסתי לתא והבטתי באישה שהביטה בי עם חיוך מרוצה. "מה את מחייכת?" שאלתי ברצינות
"כיף לראות אותך סובלת." היא אמרה ואני גילגלתי את עיניי. נשכבתי על המיטה,מביטה בחדר השחור והמגעיל מקווה להעלם מכאן מחר. "לינה,מחר תתנהגי טוב במשפט." שמעתי את קולו של אלרואי והנהנתי בעצבים,שמעתי אותו נאנח בכבדות והולך מהכלא…
תגובות (1)
זה כזה מושללםם!!והתאהבתי באלרואאיי