מב"ן שב"ס

פעם כשבאתי לבית חולים פסיכיאטרי נס ציונה אז שאלו אותי למה אני כאן.
עניתי שאני גוזרת לאנשים שיערות בלילה והופכת אותן לפאות נכריות, והם האמינו.
זה ממש אבסורד, שהם האמינו.
אתם לא יכולים לתאר לעצמכם אילו מקרים מוזרים יש שם.
חשד לערפדות ומישהו שחשב שהוא ישו הם רק חלק מהמקרים.
הם פחדו לישון לידי, הם פחדו שלמחרת בבוקר אני אעשה מהשיער שלהם פאות נכריות.
הם אפילו ישנו עם כובע כרב על הראש, מהחשש.
אנשים מוזרים.
מה אני נראת לכם משוגעת?
והם ענו בפה אחד- "כן".
אולי החתכים על הידיים מסגירים אותי.
ואולי אני פשוט אחת כזאת שנראית, אתם יודעים, משוגעת.
אבל איך נראה משוגע בכלל?
לא יודעת, לא יודעת.
אני לא משוגעת.
ושום אבחנה של שום פסיכיאטר מטומטם לא תשנה את זה.
כי דוקטור צבי החמוד ודוקטור אלבר ודוקטור בלומינזון ודוקטור פורת וגרינברג ועוד שלל שמות אשכנזיים אחרים של רפאים חמודים לא ישנו את זה שאני פאקינג לא משוגעת.
כי אני לא,
משוגעת.

סכיזופרניה, אה?
תמותו רשעים.