״מאחורי העננים השמיים תמיד כחולים״ פרק 6- עניין של אמון

אושר-

קמתי בבוקר, מוקדם מהרגיל.
היום יום שישי, גם ככה יש לימודים אז מה זה משנה אם אני יקום בשעה שש או שבע?
לבשתי חולצת טריקו פשוטה לבנה, בלילה אני ישן בלי חולצה כי בקיץ נורא חם ואני גם ככה בן אדם שחם לו כל הזמן.
כשסיימתי את ארגוני הבוקר שלי התקדמתי לסלון בצעדים עייפים ושכבתי על הספה, לקחתי את השלט בידי והעברתי למשהו שבאמת יעניין אותי.
אחרי שעה שמעתי את כולם כבר מדברים ועושים את כל ארגוני הבוקר שלהם.
״שמעון אולי אני לא ילך לבית ספר היום? יש לי רק שעה אחת וזה ספורט.״ אמרתי לשמעון, ״מה עם כל שאר המקצועות שאתה לומד ביום שישי?״ שאל, ״סיימתי את הבגרויות ואני לומד רק פיזיקה וגם זה רק פעמיים בשבוע עד למועד ב׳,״ הסברתי את עצמי והוא הסכים.
״אפשר גם?״ שאלו כל מיני ילדים ושמעון שלל את דברם.
״למה אושר כן?״ שאלה דניאל, ״כמה שעות יש לך היום?״ שאל שמעון, ״חמש, אוף.״ ענתה והרימה את תיקה, ״עומר, שירה, איתי, בן, כולם נו בואו הולכים.״ אמרה ופתחה את הדלת וכולם יצאו, ״ביי שמעון.״ אמרה ויצאה מהפנימייה.
״אושר אני הולך לכמה סידורים, יהלי בבית היא חולה, אם אתה רעבים יש קורנפלקס והחלב במקרר, ליז בסידורים, להתראות.״ אמר שמעון ויצא.
התחלתי להעביר ערוצים עד שמצאתי משהו מעניין, תכלס? אין על טיטוף.
״בוקר טוב.״ שמעתי קול מאחוריי וסובבתי את ראשי, ״בוקר.״ עניתי ויהלי התיישבה לידי.
״תעשה מקום.״ אמרה ודחפה אותי, ״בבקשה.״ השלמתי את דבריה בחיוך ״אנ..״ התחילה להגיד אבל צליל מפחיד קטע את דבריה.
״אזעקה בוא מהר.״ אמרה בלחץ וקמה ממקומה.
התחלתי לרוץ לעבר המקלט ומשכתי את ידה אחרי.
״מאיפה זה בא פתאום?״ שאלתי כשהגענו למקלט, ״קראתי באינטרנט שיש סיכוי למלחמה, חוץ מזה שהרב שאמר שיהיה את מבצע ׳עמוד ענן׳ אמר שעשרה ימים אחרי שבועות תפרוץ מלחמה, ובאמת עשרה ימים אחרי שבועות הייתה אזעקה, זוכר? במשחק הגמר של ליגת האלופות.״ אמרה יהלי והתיישבה על אחד הפופים שהיו שם.
״אבל מאז יום שבת לפני כמה שבועות, כשראינו האח הגדול לא הייתה כאן אזעקה,״ אמרתי והתיישבתי על פוף לידה, ״לא כאן, בעוטף עזה ולפני כמה ימים גם ברמת הגולן.״ אמרה וגיששה עם ידיה על גופה, ״ראית את האייפון שלי?״ שאלה והצבעתי על הפוף לידה, היא לקחה את הטלפון שלה והקושי את קוד הגישה, ״שיט, אין קליטה.״ מלמלה בעצבים.
אחרי כמה דקות של שקט, נשמע בום.
״אימאל׳ה.״ אמרה יהלי בפחד,
״איפה עומר?״ שאלה, ״בבית ספר,״ עניתי ״יש לך קליטה?״ שאלה יהלי והנהנתי בראשי ״תתקשר אליו.״ ביקשה ועשיתי כדבריה.
״עומר, מה קורה?״ שאלתי
״בסדר, מה אחי אתה דואג לי?״ אמר עומר וחיכה קול של פאקצה
״ברור חיימשלי.״ חיכיתי גם את אותו קול ועומר צחק.
סתם, אחותך דואגת.״ אמרתי והסתכלתי על יהלי, שנראתה לחוצה.
״היא בסדר?״ שאל עומר בדאגה והנהנתי בראשי כמו בן אדם מפגר שמדבר בטלפון ושוכח שלא רואים אותו.
״כן היא בסדר.״ אמרתי ויהלי הרימה את ראשה, כנראה שהבינה שמודבר עליה.
״תביא לי אותה.״ קולו נהפך לרציני והבאתי ליהלי את הטלפון.
״הלו,״ אמרה יהלי, ״כן הכל בסדר,״ גם כן זה עם החקירות שלו, אני אמרתי לו שהיא בסדר אז למה הוא שואל שוב?
״כן, כן, כן, לא עוד לא, כן גם אני,״ ענתה יהלי על השאלות ששאל עומר, ״טוב ביי.״ אמרה ואחרי כמה שניות ניתקה את השיחה.
״יאללה בואי נעלה.״ אמרתי והושטתי ליהלי את ידי, והיא הביאה לי את הטלפון.
״איזה מפגרת, זה כאילו לעזור לך לקום.״ צחקקתי, ויהלי תפסה בידי וצחקה גם היא.

יהלי-

״חום יש, חופש יש, אזעקות יש, זהו התחיל הקיץ.״ קראתי עוד פוסט באינסטנגרם על המלחמה ומעליו תמונה ״מצחיקה״ של אבא מחבל שם את התינוק שלו על טיל.
זה נורא איך שאנחנו כל כך רגילים לזה שכבר המלחמות נהפכת לשגרה ויותר מזה לבדיחה!
״יהלי דיברתי עם שמעון כולם בסדר הם יבואו עוד רבע שעה הביתה.״ אמר אושר מפתח הדלת, ״טוב,״ אמרתי וקמתי מהמיטה, הוצאתי את המטען מהמגירה וחיברתי אותו לטלפון.
״אני רוצה להתקשר להורים שלי,״ אמרתי, ״עומר לא מרשה.״ אושר אמר.
״אני יודעת ואם אני ישאל אותו אני כבר יודעת מה תיהיה התשובה שלו,״ אמרתי בתסכול.
כמעט כל דבר שקורה אני מתקשרת להורים של, או מעדכנת אותם.
עומר נגד זה, הוא עדיין כועס על אבא.
גם על אמא הוא כועס, שהיא בחרה להישאר עם אבא ולא להתגרש.
״לא יודע תעשי מה שבא לך,״ אמר אושר, ״בא לי להתקשר אליהם.״ אמרתי וחייגתי את המספר המוכר.
״הלו, אמא?״ אמרתי, ״יהלי מתוקה שלי מה שלומך?״ שאלה אמא, ״בסדר הייתה אזעקה.״ השבתי והתעסקתי בחוט שהיה על המיטה.
״כן אני יודעת, כבר לפני חצי שעה,״ אמרה אימי, ״למה לא התקשרת לשאול מה שלומינו?״ שאלתי ואושר הרים את מבטו אליי.
״אני חשבתי שאת עם עומר,״ אמרה במהירות.
״גם כשאני עם עומר את מתקשרת.״ עניתי, ״יהלי..״ אמרה אמא ונעצרה, ״אני עסוקה להתראות, תדברי איתי בערב.״ אמרה אמא וניתקה.
״היא ניתקה.״ אמרתי בקול סדוק ואושר הביט בי ברחמים, ״היא אמרה שהיא עסוקה,״ מילמלתי וישבתי על המיטה.
אושר ישב לידי וחיבק אותי, אושר הוא כמו אחי הגדול, הוא תמיד כאן בשבילי.
,״ושאני יתקשר בערב.״ לחשתי לתוך חיבוקו. ״את תתקשרי?״ שאל אושר, ״לא יודעת.״ אמרתי והשפלתו את מבטי.
אני לא מבינה, אני מתקשרת, דואגת לאמא שלי והיא מנתקת, זה לא אמור להיות הפוך? שהיא תדאג לי? ושאני יענה על כל השאלות כאילו זה חקירה? ושהיא תגיד לי מה לעשות בפעם הבאה?
״אל תגיד לעומר בסדר?״ שאלתי את אושר, ראיתי שקשה לו להסכים איתי, הוא ואושר זה כאילו תאומים סייאמים, משהו מפחיד, הם יודעים אחד על השני הכל והם לא מסתירים אחד מהשני כלום.
״יהלי, אני לא יכול, אני לא יודע לשקר לעומר.״ אמר אושר בכנות, ״זה לא לשקר זה פשוט לא לחשוף מידע לא נחוץ, בבקשה.״ התחננתי.
״טוב, אבל אם הוא שואל אני אומר את האמת.״ אמר אושר והנהנתי ״נראה כבר.״ אמרתי.

עומר-

הגעתי הביתה, יצאתי חצי שעה אחרי כולם כי הייתה לי בגרות וכבר המשכנו אותה במקלט.
דפקתי על הדלת ואחרי בערך דקה היא נפתחה, ״היי עומר,״ אמר אושר בחיוך מזוייף.
בשניות אני קולט אותו, אושר לא יכול לשקר לי, משהו בעיניים שלו נוצץ.
אני יודע את זה כי גם אני ככה, רק עם זה לטובתו אני איכשהוא מצליח להסתיר את הסוד, כמו למשל במסיבת ההפתעה שעשינו לו בגיל ארבע עשרה.
אבל בנוגע לכל השאר אני שקרן מצויין, חוץ מיהלי שגם לה קצת קשה לי לשקר.
״היי אחי, אני צריך לדבר איתך תכף בסדר?״ שאלתי לאחר נסיונות לתפוס את אושר לשיחה, בכולם הוא נפנף אותי.
״בטח.״ הוא אמר בחיוך, מזוייף, שוב.
״עומר,״ צעקה יהלי וקפצה עליי בחיבוק, ״איך אתה? נכנסת למקלט?״ שאלה תוך כדי חיבוק, הנהנתי ושאלתי גם אני אותו דבר וגם איך היא מרגישה.
אחרי ארוחת הצהריים ניסיתי לתפוס את אושר שהתחמק ממני כל הזמן, אך לבסוף הצלחתי.
״מה רצית?״ שאל אושר, ״מה עובר עליך? אתה מסתיר ממני משהו,״ אמרתי בטון עצבני.
״אני לא.״ הוא אמר בהפגנתיות, הוא משקר אני יודע!
״אושר אל תשקר לי, אתה סתם הורס את האמון בינינו.״ אמרתי בכעס, אנחנו אולי שבע שנים חברים אם לא יותר, אני לא רוצה להרוס את כל מה שנבנה, אושר הוא כמו אח בשבילי אבל כשמישהו משקר לי, מבחינתי הוא מחוק.
״אני לא יכול להגיד.״ אמר אושר וכתב משהו בטלפון שלו.
״אושר תסתכל עליי רגע, זה קשור אליי?״ שאלתי והוא לא אמר כלום,
״זה קשור אליך?״ שאלתי והפעם הוא אמר לא.
״תספר אני מבטיח לא לעשות משהו קיצוני בלי אישור שלך, אני גם לא יכעס.״ אמרתי, וכבר הייתי במתח.
״יהלי דיברה עם אמא שלך היום.״ הוא אמר וקרא הודעה שנשלחה לטלפון שלו, מיד אחרי שקרא אותה פניו התמלאו חרטה.
הרגשתי איך הדם שלי מתחמם ואיך הורידים שלי יוצאים יהלי הבטיחה לי שהיא לא תדבר איתם.
״מה היא אמרה להם?״ שאלתי, ״היא שאלה את אמא שלך אם היא בסדר אחרי האזעקה, ואז היא שאלה למה הם לא יתקשרו אליה לשאול איך היא, ואמא שלך תירצה לה משהו, אמרה שהיא עסוקה וניתקה.״ אמר אושר, ״טוב תודה אחי.״ אמרתי.
לפעמים אני לא מבין אותה! ההורים שלי לא מתנהגים אליה יפה ובכל זאת היא מתחנפת אליהם ולא מקשיבה לי.
תקראו בבקשה את הרציתי להוסיף