אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 8

illppp 06/07/2015 1121 צפיות אין תגובות

כשהגענו ראינו את ראיין מדבר עם אדם מבוגר שעומד על הגג, כנראה אבא שלו, בזמן שריילי עומדת לידו ושולחת לו מבטים מנחמים, כשהתקרבנו גם שמענו את הצעקות "אבא! רד למטה" קרא לו "למה היא צריכה להיות שם לבד? אני צריך ללכת אליה" האב ענה לו וראיין פשוט התיישב וקבר את ראשו בין ידיו, בוכה כנראה מתסכול, איפה אמא שלו? ריילי, אני ודור הלכנו אליו וניחמנו אותו, הוא איבד אחות ועכשיו הוא יכול לאבד אבא, מעניין אם האחות באמת מתה, בכל זאת, אף פעם לא מצאו אותה.

בסופו של דבר הגיעו מכבי האש וראיין שכנע את אבא שלו לרדת איתם, אמא של ראיין נשארה בחדר בזמן כל המהומה, כמה קר בן אדם יכול להיות? בזמן שראיין דיבר עם אבא שלו וסגרו הכל הלכתי הצידה והתקשרתי הביתה "הלו?" שאלתי אחרי שענו "מי זה?" דן שאל "תנחש, יש לך שני ניחושים ואם לא אני מנתקת" אמרתי לו צוחקת "אוקיי, אז זאת 'את' כלומר ילדה, ומי תתקשר ותציק לי?" "מי מציק" קטעתי אותו "עכשיו זה בטוח שזאת אמנדה" הוא אמר בצחוק "היי מה קורה? מה אתה עושה בבית? אתה עובר חזרה? אתה נפרדת מדניאלה? קרה משהו?" שאלתי אותו מהר, לא נותנת לו לענות, התגעגעתי הביתה למרות שזה רק יומיים, ומה שראיתי היום רק הזכיר לי כמה חשובה המשפחה שלי, גם אם היא רק המשפחה המאמצת "אני בסדר, מנסה לשכנע את אמא ואבא שיוציאו אותך מהפנימייה לסוף שבוע הזה, דניאלה ואני מתגעגעים למשפחה, הכל בסדר" אמר והסביר לי הכל, "אל תדאג אני אבוא, רק אני צריכה למצוא מישהו שייקח אותי" "אני יכול לאסוף אותך מהתחנת רכבת, רק תמצאי מישהו שיקפיץ אותך לרכבת" "אוקיי, ביי" ניתקתי מהר כשדור קרא לי לחזור למכונית, נכנסתי למכונית ונסענו בחזרה לפנימייה, לא דיברנו במשך כל הנסיעה, רק מבטים.

כשהגענו לפנימייה אני וריילי ישר הלכנו לישון, זה היה יום עמוס, כל הזמן חשבתי על זה שלכולנו יש פה סיפור, מעניין מה של דור. ריילי כבר סיפרה לי, ההורים שלה היו צריכים לנסוע למדינת עולם שלישית והיא לא הייתה מוכנה לנסוע אז הם השאירו אותה כאן, בחגים הם טסים חזרה ונוסעים לסבתה שלה. המשכתי לחשוב על זה עד שנרדמתי.

בבוקר התעוררתי באנרגיות, איזה כיף! היום רביעי ובשישי אני חוזרת הביתה לסופ"ש. התקלחתי, התלבשתי והלכתי לארוחת בוקר עם ריילי. "ריילי" נשמעה צעקה של ילדה "זואי" ריילי צעקה בחזרה ורצה לכניסה של החדר אוכל, הסתובבתי גם אני וראיתי ילדה בלונדינית, מתולתלת, בערך בגובה שלי עם בגדי מעצבים. אחרי הרבה צרחות וחיבוקים של השתיים ריילי הכירה בינינו "תכירי זאת אמנדה, היא חדשה והיא הגיעה לפה לפני יומיים, היא השותפה החדשה שלי לחדר" "נעים מאוד" אמרתי לילדה "ואמנדה, תכירי את זואי! היא הראשונה שפגשה אותי פה ומאז אנחנו חברות" והיא חיבקה אותי מאוד חזק "סליחה, אני מהמחבקים" התנצלה כשראתה את הפרצוף שלי "זה בסדר" אמרתי לה וצחקתי "אז איפה קלואי?" שאלה מי זאת קלואי? "היא עוד לא הגיעה, היא תחזור בשני" ריילי ענתה לה "קלואי זאת השותפה לחדר של זואי, לי הייתה שנה שעברה את נטלי, אתן לא מבינות מה הייתי צריכה לעשות כדי לקבל חדר עם שותפה אחרת" הסבירה לי.

"תנחשי" מישהו אמר לי ועצם את העיניים שלי מאחורה "אה דן!" אמרתי בצחוק, לשגע אותו קצת "מי זה לעזאזל דן?" שאל כועס ואני רק התפקעתי מצחוק שהוא מקנא בדן! הצליח לי כנראה"אתה יכול לפתוח לי כבר את העיניים דור?" שאלתי אותו "קודם תגידי לי מי זה דן" קבע "לא פה" קבעתי גם אני והוא שיחרר את הידיים שלו, ונתן לי נשיקה "את שלי! רק שלי" אמר לי ואז שמעתי גיחוכים ברקע ונזכרתי איפה אני אופס? אפילו לא הספקתי להגיב לו על האמירה הזאת "מה הולך פה?" זואי שאלה בזמן שריילי מתפקעת מצחוק מהמצב "דור ואמנדה חברים" אמרה ממשיכה לצחוק כמה בחורה יכולה לצחוק? "אה, מזל טוב!" אמרה לשנינו "טוב אמנדה את באה איתי, יש לנו מקרה של דן" אמר לי, צחקתי והלכתי איתו.

~דור~

מי זה לאזעזאל דן??? אם היא בוגדת בי איתו? אולי הוא חבר שלה לשעבר? כאילו אני נפרדתי מנטלי בשבילה וככה היא מחזירה לי? עם איזה דן? הגענו לאחת המדשאות והתיישבנו "מי זה דן?" שאלתי בתקיפות והיא רק צחקה "אם את לא מספרת לי אני הולך" איימתי עליה "תירגע, דן זה לא חבר שלי לשעבר או משהו, גם רון לא אבל זה לא קשור, דן זה אח שלי" אמרה רצינית יותר "לא מאמין" אמרתי לה, שמעתי כבר חרטוטי שכל בחיים שלי "תתקשר אליו, הוא בקיצורי דרך שלי, 5 ארוך" נתנה לי את הפלאפון שלה. חייגתי וענה לי קול גברי "היי פיצית מה קורה?" שאל, פיצית?! זה הכינוי שאני נתתי לה! מה הולך פה?


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך