שלח לי מלאך- פרק 34- הקרב הראשון של הפגסוס
לפני יותר משש מאות שנה התנהל הקרב הראשון. זוג לוחמים, המלאכים הראשונים, הצליחו להביס את "האדון", המלאך האפל הראשון. פעם, העולם היה מורכב מאנשים רגילים. פעם, "האדון" רצה שעל העולם ישלטו רק המלאכים. הוא הצליח במשימתו, ומת. לא לפני שהשאיר את הלוחם על ערש דוויי שרוע על הקרקע, ואת הלוחמת, אהובתו הנצחית, צופה בו כשסופו קרב.
"ב-א-ו," היא אחזה בגופו הכבד והתקשתה לבטא את שמו בפעם האחרונה. דמעות חמות זלגו על לחייה והרטיבו את פניה, משם ירדו וטפטפו על פניו.
"אל תדאגי." הוא חייך אליה. "אני אהיה בסדר." שיקר כדי לעודד אותה, אך ללא הועיל.
היא המשיכה לבכות, תוהה אם להסתכל על גופתו של שותפם האפל הקודם שכבר נפח את נשמתו, ומחליטה שלא. באו חשוב יותר. היא רצתה לבלות את שארית חייו האחרונות איתו, כשהיא מביטה בו כמה שיותר כשעדיין יש נשמה בעיניו.
מבטו בהה בחלל הריק. הוא סיים את תפקידו בעולם, ונאלץ להשאיר את הנפש התאומה שלו מאחור. הוא התאדה באבק כוכבים באוויר כיאה למוות המלאכי.
"נינג." היא שמעה קול זר פונה אליה. היא הסתובבה והסתכלה לכל הכיוונים, אך לא ראתה אף אחד. אף אחד חי. הערפל האדום שלאחר הקרב כיסה את האזור ולא אפשר לה לדעת בוודאות.
הילת אור הגיחה מאחוריה וגרמה לה להסתובב אליה. דמות מוארת דיברה אליה ונתנה לה תחושה טובה, לשם שינוי.
"הקרב עדיין לא הסתיים." היא אמרה לה.
"הוא לא?" נינג שאלה בדאגה, בעוד היא ממשיכה להחזיק ביד המתקררת של באו.
"לא." הקול ענה בצער. "האופל יחזור בעוד שש מאות שנה, ואז לא יהיה מי שיעצור אותו."
"אז מה את רוצה ממני?" שאלה.
"אני רוצה שתתכנני את חזרתו של מלאך הפגסוס."
"מלאך הפגסוס מת." היא השפילה את מבטה אל עבר אהובה וליטפה את שיערו השחור והארוך. הדמות הגישה לעברה מה שהיה נראה כשבעה כדורים בצבעים שונים- לבן, סגול, ירוק, אדום, טורקיז, צהוב וכחול. כולם זהרו בגוונים מדהימים.
"אלה תמציות כוח לזני המלאכים החדשים שתיצרי." הסבירה לה.
"איך? למה?"
"כוחו של מלאך הפגסוס חזק מדי בשביל שיישמר בעצמו. את ראית. תמציות הכוח יהוו את המסדר שייצור את אוכלוסיית המלאכים החדשה- שבעה זנים של מלאכים, ולכל זן נבחר משלו, שיחזיק בחלקיק כוח של הפגסוס, וכשיגיע הזמן יתאחדו ויחזירו את כוחו המלא, והוא יחסל את האופל- לתמיד." הדמות הטהורה הסבירה בקפידה.
"אני לא יכולה." נינג השפילה את ראשה וחרקה שיניים. "אני לא יכולה לחיות בלי באו."
"אם תרצי, לא תצטרכי." הדמות נשמעה אמפטית מאוד.
נינג פערה את עיניה בסקרנות.
"השליכי את תמציות הכוח על הקרקע ותעניקי להם את כוח החיים שלך. לאחר מכן, תרגישי חולשה. תירדמי. כשתתעוררי, תרגישי שונה, אבל תדעי מה לעשות." הסבירה הדמות. נינג הנהנה ועשתה כדבריה. לאחר שקרני האור התגברו מכוחותיה, עיניה הרגישו כבדות. הדמות נעלמה בהדרגה בערפל, והיא נתנה לעצמה להישכב על הקרקע לצידו של באו.
כאשר פקחה את עיניה הייתה מוקפת בלהבות אש ענקיות. מולה ישבה מלאכית צעירה. שיערה היה חלק בגוון כחול כהה וכמעט שחור. היא לבשה בגדים בהירים ועל פרק כף ידה היה חותם סמל כוכב השטן השחור.
היא לא זכרה את באו כלל וכלל. כל מה שהיה בראשה הייתה המשימה החשובה מכל.
הוטארו עקבה אחרי סת' כשנכנס לאחד החדרים החשוכים במבצר של הארמון. עכשיו הוא היה הבוס, ואסור היה לה להרגיז אותו. זו הסיבה שעקבה אחריו בשקט ובדיסקרטיות.
היא הציצה עליו מבעד לחריץ הדלת. החדר כולו היה שחור, והואר מכדור קריסטל בודד. סת' תפס ושיחק בו בשתי ידיו. הוא הסתכל עליו מקרוב וראה את שתי הדמויות המחובקות והחוששות שכלואות בתוכו.
"בקרוב כשהכל ייגמר, אתם תתחרטו על שחזרתם לעסק הזה." הוא דיבר אליהם וידע שהם שומעים. "כמה אירוני שבשביל לסיים הכל, בכלל הייתי צריך לעזור לנבחרים להתאחד. אה, זה יהיה מעט מסובך לשנות את התוכנית עכשיו בלי לעורר חשד, אבל אין דבר שלא הצלחתי לעשות." הוא גיחך בזדוניות.
הוטארו פסעה לאחור בזהירות. הנעליים שלה יצרו רעשים שלא עזרו לה לא למשוך תשומת לב. היא הגבירה את מהירותה ורצה הרחק משם, לפני שסת' שם לב. ובכל זאת, כשפנה להסתכל לשני צידי המסדרון, הוא חשד.
תגובות (1)
יפה תמשיכי :)