טעות או מזל? – פרק 3

קודם כל אני רוצה להודות לכל המגיבות מהפרק הקודם, אתן ממש שימחתן אותי ואני מאוד מעריכה את זה, אוהבת אתכן המוניםםםם3>3>3>

כבר יומיים שאני נמצאת אצל משפחת אמסלם בבית. שושנה, אמם של אוריה ויקיר לא נותנת לי ללכת, היא רוצה שאשאר תחת חסותה עד שארגיש בנוח לספר לה מדוע בעצם הגעתי לרחוב.
אני מרגישה קצת לא בנוח, אני חדרתי לפרטיות שלהם, אם כל זה שהן אומרות שזה בסדר, אבל יקיר מתעלם ממני וזורק לעברי מבטים כעוסים ומרתיעים. משהו בו מרתיע אותי, הוא תמיד נהיה עצבני כשהוא רואה אותי, עיניו תמיד מתמלאות בשנאה ולא מתאמצות להסתיר זאת.
אני מעדיפה כמה שפחות להיתקל בו, אני מרבה להישאר בחדר ולצאת ממנו רק אם צריך לאכול או לספק את צרכיי.

"בואי, יש ארוחת ערב", אוריה הודיעה לי בחיוך קטן.
"תודה", השבתי וקמתי ממיטתי, יצאתי מהחדר והלכתי לחדר אוכל.
יקיר ישב בסלון ביחד עם עוד מישהו, כנראה חבר שלו.
הם ישבו וראו משחק כדורגל, בדיוק כמו שאבי היה נוהג לעשות בשעות הערב עם חברו, גיל.
העפתי את הזיכרון הלא רצוי ממוחי והתיישבתי על הכיסא מול הצלחת המיועדת לי שמלאה בספגטי עם רוטב עגבניות וחתיכת חזה עוף.
"בתיאבון", אוריה חייכה לעברי והחלה לאכול.
"תודה, בתיאבון גם לך", השבתי לה והתחלתי גם אני לאכול.
הכל היה כל כך טעים, אמם הכינה את האכול לפניי שיצאה לעבודה. היא אישה מקסימה, אשת חייל שדואגת להכל.
אוריה סיפרה לי שאבא שלה נפטר מסרטן לפני חמש שנים. היא אמרה שהוא היה איש הייטק שהיה מכור לעבודתו. הם בקושי היו רואים אותו ובכל זאת המשיכו לאהוב אותו, אפילו שהיה חסר מאוד בבית.
היא גם סיפרה לי שיקיר היה הכי מחובר אליו, הוא לקח את המוות שלו הכי קשה והדרדר בהתנהגות שלו. הוא שקע בדיכאון והחל להיות אלים כלפיי כולם.
סילקו אותו מהבית ספר בגלל שזרק על המורה שלו כיסא ופתח את ראשה. זה קרה שנה לאחר המוות של אביו.
הוא הסתבך עם אנשים שלא כדאי להיתקל איתם בשום מצב ואופן.
היום, הוא יותר רגוע ממה שהיה פעם. אבל עדיין נשאר בעייתי.
הוא נכנס לבור הזה עמוק מידי ועכשיו כבר אין דרך חזרה.
ככה אוריה סיפרה לי, ממש הסתקרנתי לדעת עליו עוד, אבל לא רציתי לחטט יותר מידי. אין לי כל כך זכות או סיבה.
סיימנו לאכול, פיניתי את כל הכלים ושטפתי אותם.
אוריה ואני התיישבנו בסלון, אני על יד חבר שלו ואוריה בספה השנייה. יקיר ישב על הכורסה כמו תמיד, נראה כאילו הוא השולט.
שיערו השחור היה פרוע ומבולגן אבל עדיין נראה יפה ככה. עיניו השחורות התבייטו על המשחק ולא זזו ממסך הטלוויזיה. את לסתו עיטרו זיפים שחורים שנתנו לו מראה גברי ואפילו מסוכן. פלג גופו העליון היה חשוף לנגד כולם והקוביות שהיו על בטנו נראו כאילו הרגע פיסלו אותם, הוא ממש נפוח משרירים, כאילו נמצא בחדר כושר רוב היום.
על בטנו התחתונה, בצד ימין בצבצה צלקת עבה שכמעט ולא נראתה לעין, היא הייתה בהירה אך העובי הסגיר את היותה.
הוא אומנם לא יפה תואר, אך האופי והמראה המסוכן מושך את תשומת הלב. אני בטוחה שלא רק את שלי.
הוא נראה אחד שדופק וזורק, לא יותר מזה.
"אולי תעבירו את החרא הזה", אוריה אמרה ונראתה משועממת.
"לא טוב לך כנסי לחדר", יקיר אמר בטון תוקפני, ולא הזיז את עיניו מהמסך.
"באמת זה מה שאני אעשה", היא אמרה וקמה מהספה, סימנה לי לבוא אחריה וזה מה שעשיתי.
נכנסנו לחדרה והתיישבנו על המיטה הזוגית שלה.
"אוף, בואי נצא היום למסיבה, בבקשה", היא התחננה והביטה בי בעיניי עגל.
"אבל אין לי בגדים, כסף. אני לא יכולה לבוא איתך ככה", אמרתי בכנות, כבר הספקתי לספר לה את כל התירוצים שלי ביומיים האלה.
"תפסיקי, יקיר יקח אותנו עם שניר, זה שאיתו בסלון. ובנוגע לבגדים אני אביא לך", היא אמרה, קיוותה שאספק לה תשובה שתרצה אותה.
"טוב, בסדר", נכנעתי לעיניי העגל שלה ונאנחתי בחיוך.
אני ממש התחברתי אליה ביומיים האלה, לא האמנתי שאפשר להתחבר לבן אדם כל כך מהר.
היא קמה מהמיטה ורצה לעבר הארון הגדול שעמד מול המיטה שלה.
היא פתחה אותו והחלה להוציא משם המון אופציות ללבוש.
"זה קצר מידי", עניתי בייאוש לאחר שהביאה לי את השמלה החמישית, הכל קצר וחשוף.
"טוב, קחי את הג'ינס הזה ואת החולצה הזאת", היא שמה על ידי במיטה ג'ינס גבוה בהיר וחולצה שחורה שחושפת את הבטן.
מדדתי את זה ונעמדתי מול המראה. לא האמנתי שזאת אני. נראתי כל כך מטופחת ו…יפה.
לא האמנתי שאי פעם אני אחשוב על עצמי בצורה כזאת חיובית.
"תקשיבי את שווה", היא אמרה וגרמה לי לחייך חיוך מובך וביישני.
מזמן לא החמיאו לי ככה.
"תודה", התרגשתי, ולא הפסקתי להסתכל על עצמי, לא יכולתי.
"אני אגלה לך סוד", היא אמרה וסירקה את שיערה בעזרת אצבעותייה הארוכות.
"כן", הסטתי את מבטי המסוקרן לעברה.
"אני…אני מאוהבת בשניר", היא אמרה ופערתי את פי.
"אבל…יקיר יודע על זה?", שאלתי והיא הנידה את ראשה במהירות מבוהלת.
"נראה לך, הוא יהרוג אותי אם הוא ידע על זה", היא אמרה והתקרבה למראה בכדי לסדר את שיערה שבכלל לא צריך שיסדרו אותו, הוא חלק באופן טבעי ומסודר בצורה מושלמת.
"אוקיי, והוא מעוניין?", שאלתי וחיוכה אמר לי שכן.
"כן, אפילו התנשקנו פעם אחת ו…התחרמנו", היא אמרה ולחייה האדימו והיא נראתה כמו עגבנייה צלויה.
"תיזהרי, אל תמהרי לעשות מעבר לזה, קודם תביני מה הכוונות שלו לגבייך", אמרתי לה והתכופפתי טיפה בכדי לחלוץ את הנעלי עקב שנעלתי.
"ברור, לא יותר מזה", היא הסבירה והנהנתי בראשי.
"טוב, אני אלך לשירותים, עוד שנייה השלפוחית מתפוצצת לי", אמרתי ויצאתי מהחדר.
בדיוק כשבאתי להיכנס לשירותים הרגשתי זוג ידיים גבריות מושכות אותי אחורה, זה היה יקיר.
הוא הכניס אותי לחדרו ונעל אחריו.
נלחצתי, זה הזכיר לי את הימים שאבא שלי היה נוהג לעשות את זה.
הוא היה מושך אותי לחדר שלו, ונועל אחריו, הייתי משמשת לו כפורקן המיני שלו.
"מ..מה אתה עושה?", שאלתי בהתנשפות כבדה.
"אני רוצה שתעופי לי מהבית", הוא אמר והטיח את גבי כנגד הקיר בחוזקה והרגשתי את גבי בוער מכאב.
"מה יש" "תסתמי את הפה שלך, כדאי לך לעוף מפה כבר מחר", הוא קטע את דבריי ואיים, עיניו השחורות ננעצו בעיניי הירוקות הכהות והחדירו בי פחד.
לא יכולתי להוציא הגה מהפה, קפאתי במקומי.
"למה אתה שונא אותי כל כך?", שאלתי בקול רועד.
"אני לא משחק איתך משחקים, מחר את לא פה", הוא איים שוב, בלי שום הסבר.
הנהנתי בראשי באיטיות וידיו שיחררו את פרקיי ידיי.
פתחתי במהירות את הדלת ורצתי לעבר השירותים.
נכנסתי והתחלתי לבכות.