החיים אחרי – פרק 6.

"אני רוצה שתעשו עבודה בנושא 'השואה' בזוגות" המורה להיסטוריה אמרה כשהיא מחלקת דפים הקשורים לשואה לכל תלמיד.
"וזוג הכוונה היא מי שיושב אחד ליד השני בכיתה" היא היסתכלה על כל התלמידים כולה מחוייכת ואני ההפך ממנה.
זאת אומרת שאני אצטרך לעשות את העבודה עם אליאור,ואני ממש לא רוצה לעשות אותה איתו.
כשהיסתיים השיעור אירגנתי את הדברים שלי לתכולת תיקי השחור,בזמן שאליאור מסתכל עליי ובוהה בי.
"מה עם העבודה?" הוא שאל כשרואה שאני עומדת להיתחמק ולברוח מהכיתה.
"תבוא אליי אחרי הלימודים ונתחיל לעבוד עלייה" עניתי מגלגלת עיניים ובורחת מהכיתה.
היסתיימו הלימודים ואליאור חיכה לי מחוץ לבית הספר,תוחב סיגרייה בפיו ומדליק אותה בעזרת מצית.
"גם אתה מעשן?" היתקדמתי לעברו בעצבנות,אני כל כך שונאת את ריח הסיגריות.
"גם? מי עוד מעשן שאת מכירה?" הוא פלט גיחוך ועקב אחרי צעדיי.
"אולי חצי מהמדינה?" עניתי בעצבנות,מיסתכלת על עינייו הירוקות ועושה לו פרצוף חמוץ.
אפשר להגיד שאני מכירה רק מישהו אחד שמעשן וזה אושר.
"נכנעתי מרוצה?" אליאור הרים את ידייו ולאחר מכן כיבה את הסיגרייה כשאני מוציאה חיוך קטן בניגוד לרצוני.
"אני בבית" צעקתי לרחבי הבית כשאני ואליאור ניכנסנו, ומגלה שאין אף אחד בבית.
"אתה רוצה לאכול משהו או לשתות?" שאלתי את אליאור והוא הינהן.
"טוב אני מכינה לך חביתה" חייכתי ופניתי לכיוון המיטבח,ואליאור היתיישב על כיסא בר ליד השולחן.
שמתי את החביתה המוכנה בצלחת הזכוכית,וחתכתי לאליאור ירקות.
"תזכירי לי לבוא אלייך כל יום" הוא קרץ כשהוא טורף את החביתה לפיו.
אני לעומתו לא אכלתי כלום,רק חיכיתי שהוא יסיים ונעשה את העבודה והוא יילך.
אני רוצה שהוא יילך!
לפתע אליאור הפסיק לאכול והפנה את מבטו אליי "למה את לא אוכלת?"הוא שאל בתמיהה.
"אתה לא באמת שואל" פלטתי גיחוך והוא הרים את גבתו הימינית.
"אתה זוכר למה אנחנו לא מדברים נכון?" שאלתי אותו והוא גירד בראשו.
"בית מרקחת?" אליאור שאל בחזרה כשהוא מכניס חתיכת מלפפון לפיו.
"תשובה נכונה אדון ביטון. ועכשיו למה רבנו בבית מרקחת?" שאלתי אותו בזמן שהוא ניזכר ועינייו הירוקות ניפתחו.
"ביגלל הכדורים!" אליאור ענה כשהשפלתי מבט.
"היי את חייבת לאכול,שמעת מה הרוקחת אמרה" הוא הרים את מבטי וחייך אליי.
כניראה שהוא ההפך ממה שחשבתי..
"אבל אתה לא מבין? כל דבר שאני אוכלת אני מקיאה" עניתי בחצי צעקה,קוברת את ראשי על השולחן.
"שירן אני מצטער שהלכתי מימך באותו יום מבלי שנתתי לך להסביר את עצמך" אליאור ליטף את ראשי,ההרגשה הייתה נעימה,הרגשה של חמימות.
הרמתי את ראשי לכיוון אליאור "אני סולחת" חייכתי אליו והוא חייך בחזרה.
קשה לתת אמון באנשים שאתה לא כל כך מכיר,אפילו באנשים שאתה מכיר זה קשה.
אליאור הוא מסוג האנשים שאני לא מכירה,אבל אני בטוחה שנעבור דרך ארוכה ביחד,הרי הוא יושב לידי יום יום בכיתה ואנחנו יכולים להיות ידידים ממש טובים.
"טוב אז את מיתכוונת לאכול או להמשיך לבהות בצלחת שלי?" הוא ציחקק לו והפר את מחשבותיי.
לקחתי כדור ובעלתי אותו,לאחר מכן אליאור שם לי אוכל על הצלחת.
"טוב זה לפחות התחלה" הוא ציחקק כשהצלחת הייתה חצי מלאה.
בחיי איך אפשר לאכול כל כך הרבה?
עשיתי לאליאור פרצוף חמוץ ופניתי את הצלחות מהשולחן.
"טוב אז איך מתחילים את העבודה הזאת?" שאלתי כשאני ואליאור היינו בחדר,יושבים על המיטה שלי ומוציאים את החומר הדרוש.
"אז את לא מהאלה שהחדר שלהן ורוד" הוא בחן את החדר שלי.
החדר שלי היה ניראה ההפך מכל החדרים של הבנות,היה בו מיטת עץ גדולה ולידה סיפריית שמנת קטנה מלאה בספרים ומחברות,בצד השמאלי של החדר היה ארון גדול בצבע חום פשוט,המלא בגדים שאני כבר לא משתמשת בחצי מהם מאז התאונה.
בנות אחרות היו שמות בחדר שלהן את הדברים הכי בולטים,הכי מחודשים,ואצלי ההפך-הדבר הכי מושך בעיניי זה פשטות.
"טוב אז שנתחיל?" שאלתי את אליאור כשהוא עונה בראשו לשלילה.
"קודם אני רוצה להבין למה את מרעיבה את עצמך?" הוא שאל את השאלה שהכי לא רציתי שיישאל.
"אני פשוט לא אוהבת לאכול" אמרתי חצי אמת,מבלי להגיד שאבא שלי ואחותי נהרגו בתאונת דרכים ורק ביגלל זה אני מרעיבה את עצמי.
"ניראה לי שיש משהו מעבר לזה שאת לא אוהבת לאכול" הוא ענה באי הסכמה.
"לא ניראה לי" חייכתי חיוך מאולץ כדי שלא ישאל יותר שאלות.
אליאור הפסיק לשאול שאלות כפי שרציתי ופנה לעסוק בעבודה.
"היתעייפתי מהעבודה הזאת" אליאור פלט אנחת ייאוש ואני עודדתי אותו להמשיך.
דלת החדר ניפתחה כשאימי ואיתי נעמדו בפתח,מחוייכים מהרגיל.
"מה?" שאלתי בתמיהה כשאליאור שתק ממבוכה.
מאז התאונה לא התחברתי לאף אחד כך שלא הבאתי מישהו שהיתיידדתי לביתי כי לא היה לי מי,ולכן אימי הייתה מופתעת.
"מה שמך?" אימי שאלה ברוך כשהיא מתבוננת בו ובוחנת את כל גופו.
אימי תמיד הייתה כזאת,בוחנת את החברים שלי על פי רושם ראשוני ואז מחליטה אם הם טובים בשבילי או לא.
"שמי אליאור גבירתי" הוא אמר בקול סמכותי שגרם לי להניח את ידי על פי כדי לא לצחוק בקול רם.
"נעים להכיר אותך אליאור,עכשיו לכו לסלון האוכל מוכן" היא אמרה בחיוך והיא ואיתי הלכו מחדרי. כניראה שאליאור עבר את המיבחן.
אני ואליאור הלכנו לסלון אל עבר השולחן,לאחר שלקחתי כדור התחלנו לאכול את האורז והקציצות הטעימות שאימי הכינה.
לפתע נקישות חזקות בדלת הפריעו לנו,כשאימי צועקת לי מחדרה לבדוק מי זה."מי זה?" שאלתי בתמיהה ליד הדלת,ואליאור היה לידי,
"מישטרה,תיפתחו" הם ענו בצד השני.
פתחתי את הדלת כשלפניי שני שוטרים הלבושים מדים חייכו אליי.
"את שירן נכון?" אחד מהם שאל אותי בקול סמכותי.
"כן,קרה משהו?" שאלתי המומה כשאליאור מסתכל עליי ולא מבין מה הולך.
"מצאנו קצה חוט בקשר לתאונה".