בני הלילה: ההתגלות פרק 2: יללת הזאב

פרק 2: יללת הזאב
"הו יופי." קיללתי בשקט כאשר הכוס קפה החליקה לי מהיד היישר אל הרצפה, היא התנפצה והשתייה נשפכה על הרצפה. –"כול הכבוד ג'ס את גאונה.." אמרתי בעודי אוספת את שברי הזכוכיות. אני עוד מנסה לעכל את מה שקרה לפני שעה עם טיילור, אספתי את השברים הקטנים יותר עם המטאטא והשלכתי אותם לפח הכתום שלי וניגבתי את כול הקפה שנשפך בעזרת מגבת.
"מה קרה?" שאלה אימי כאשר היא חצי ישנה חצי ערה, עיניה לא פתוחות לחלוטין ושערה אסוף לקוקו, אפשר לומר שאימי טיפה אנורקסית, עורה היה שזוף וצבע עיניה היו כדבש,
"כלום ניקיתי כבר.." ניסיתי לברוח מהמטלות שהיא הולכת לומר לי בעוד כמה רגעים, כי כזו אימא שלי. צעדתי במהירות לחדרי ושנייה לפני שנכנסתי אליו שמעתי "ג'ס בואי תכיני לי קפה נשמה." נאנחתי והלכתי שוב לסלון להכין קפה, הלוואי שהוא לא יישבר כמו הכוס קפה הקודם.
הוצאתי את הכוס קפה עליה היה רשום בכתב מעוגל "הודעת כבר לאח שלי?" נערתי את ראשי טיפה והבטתי בכיתוב שוב, הפעם היה כתוב "מה שלא הורג אותך רק מחשל אותך" מלאתי בכוס מים חמים ונוצר הגוון החום המתאים לקפה, לגמתי מהכוס רק כדי לבדוק שהכול בסדר, הטעם היה ממכר. הנחתי את הכוס על השולחן ואימי אחזה בו כדי לחמם את ידיה.
"תודה מותק." אני עוד מנסה להבין מה הולך פה, מי רוצה שאני אודיע לאח שלו שהוא בדרך? צעדתי לחדרי מתפללת שהיא לא תבקש ממני עוד משהו,
"את יכולה גם להביא לי את הטלפון חמודה?" דפקתי את הראש בקיר בעדינות והבאתי לה את הטלפון שלה, הוא היה קל לאחיזה ולבן עם כמה לכלוכים אפרפרים.
הפעם כמעט רצתי לחדר והתיישבתי על המיטה אולי זה קשור לכריס, הרי כול השיגעון הזה התחיל בקרנבל. לאחר מספר דקות של מחשבות מיותרות וניחושים מה קורה לי פתחתי את הטלפון,
"13 שיחות שלא נענו, 14 הודעות שלא נקראו" ליבי החסיר פעימה, מי ירצה לחפש אותי כול כך הרבה פעמים? נכנסתי להודעות זו הייתה אליס. "ג'ס תבואי מהר לבית שלי משהו לא בסדר." קראתי את ההודעה הראשונה והתחלתי לפחד, "ג'ס תעני לי כבר!" ההודעה השנייה הייתה טיפה מלחיצה.
אחרי שקראתי את כול ההודעות, ושמעתי את כול ההודעות הקוליות מלבד אחת לחצתי עליה,
"ג'ס תעני, כול הבית שלי מלא בדם אני לא מוצאת את ריצארד וכול הבית פה בבלגאן, ג'ס יש פה מישהו, ג'ס!" ההודעה התנתקה, התחלתי להתנשף במהירות. לבשתי מהר את נעלי האולסטר שלי, הם היו בצבע חקאי מלוטש, דחפתי את השרוכים לתוך הנעל ומיד התחלתי לרוץ לעבר הסלון,
"אימא משהו קרה לאליס אני הולכת אליה." דיברתי במהירות, אפילו אני בקושי הבנתי חצי ממה שאמרתי, "תשמרי על עצמך."
ידיי רעדו ופתחתי את דלת העץ, הבית של אליס הייתה במרחק כמה רחובות מכאן, אז החלטתי לקחת את הרכב שלי. הוא היה רכב חיפושית שחורה וקטנה, החלונות היו מכוסים אבק אפרפר נכנסתי אל תוך המכונית והכנסתי את המפתחות בתוך חור ההתנעה, סיבבתי אותו לצד ימין במהירות והאוטו נדלק. רק ההתנעה עשתה לי את זה. אבל אין זמן.
נסעתי אחורנית במהירות ופניתי פנייה חדה, מיד נסעתי בכביש הצר במהירות לעבר הבית של אליס, פניתי ימינה בפנייה החדה והמשכתי לנסוע במהירות. אם היה פה שוטר, הוא היה עוצר אותי על בטוח משפט שאימי תמיד אומרת אם אני נוסעת במהירות. עצרתי עצירה פתאומית כאשר הגעתי לבית של אליס. הוצאתי את המפתחות מחור ההתנעה ופתחתי את הדלת,
היו שלושה שריטות עמוקות בפתח הדלת השחורה, התחלתי לרוץ לעבר הדלת. כאשר הגעתי מולה הבטתי בה. הדלת הייתה עם שלוש שריטות ארוכות כמו שלוש טפרים של זאב.
"הוי אלוהים." אמרתי כאשר פתחתי את הדלת בזהירות ובפחד, הבית היה מבולגן, רהיטים היו הפוכים ושבורים, צלחות שבורות וכוסות מנופצות היו על הרצפה, -"אליס?" שאלתי בפחד, לא קול ולא עונה. המשכתי לצעוד על הזכוכיות המנופצות, "אליס?" המשכתי לשאול בפחד הגעתי כבר אל מול המדרגות הלבנות, עליתי לעבר החדר של אליס, ידי רעדה טיפה.
"אליס?!" צעקתי, אבל שום היא לא ענתה לי, לקחתי מחבט בייסבול שהיה זרוק על הרצפה ועברתי בכול החדרים ההרוסים שלהם בבית,
"ג'ס!" שמעתי קול חלוש. אליס הייתה זרוקה על הרצפה, בחושך כך שלא יכולתי לזהות אותה מקודם. בפניה כאשר אפר ופצע מגליד נמצא על המצח שלה. מיד רצתי לעברה, הדם היה טרי כך שמי שעשה את זה עוד היה כאן. הייתי כבר מולה, התיישבתי על הברכיים וראיתי שיש לה ארבעה חורים בבטן,
"אלוהים." פלטתי והתחלתי לנשום ולשאוף במהירות, נגעתי בפצע שלה כדי לנסות לעצור את הדם, "אליס תישארי איתי.." עורה היה חיוור וצבע עיניה איבדו את הברק והניצוץ שהיו להם. הוצאתי את הטלפון והתקשרתי לאמבולנס, "למה אתם לא עונים?" התחלתי להילחץ,
"שלום כיצד אני יכולה לעזור לך?" שמעתי את קולה של האישה, "כן, חברה שלי פה מדממת, ההורים שלה ואח שלה לא נמצאים פה כרגע והיא עומדת למות. אנחנו ברחוב עמליה 23" עצם העובדה שאמרתי את זה גרם לי להחסיר פעימה, הדמעות זלגו מעיניי והתנשפתי במהירות, "אנחנו בדרך." היא אמרה במהירות, ניתקתי ודחפתי את הטלפון לכיס. "ג'ס.." היא הושיטה את ידה כדי שאני האחוז בשלה, עורה היה קפוא, "מי עשה לך את זה?" שאלתי חלושות, אפילו לחשתי את זה. היא הצביעה על משהו מאחוריי, התנשפתי במהירות והסתובבתי באיטיות.
זה היה נער, כך הוא היה לפחות נראה, עיניו היו צהובות זוהרות וניביו היו צחורים, הוא היה ללא חולצה אבל היו לו קוביות די מרשימות בגוף, הוא היה שזוף וטיפה נמוך ובנוסף היו לו טפרים צהובים כמו של זאב. היה לו שיער חום מתולתל והוא נהם לכיווני,
"מה לעזא-" בקושי יכולתי להשלים את המשפט, הפחד עצר אותי מלהמשיך. "רוצי.." היא לחשה, אבל מקום זה הרמתי את מחבט הבייסבול, והרגשתי כזו מטומטמת.
"תתרחק!" צעקתי אבל הוא החזיר לי רק נהמה מלחיצה שהרתיעה אותי לאחור, הוא זינק לכיווני ואני מרוב טיפשותי עזבתי את מחבט הבייסבול והייתי על קצה המדרגות, הוא ניצל את הדפיקות שלי מכדי להדק את ידו סביב גרוני ולהשליך אותי היישר למטה, נפלתי על כמה מדרגות הראשונות והמכה הורידה לי דם, נגעתי באזור הרכה שלי, הבטתי באצבע שנגעה שם והיא מגואלת בדם. ניסיתי לקום אבל הכאב לא אפשר לי, הוא זינק מהמדרגה האחרונה היישר אל המדרגה הראשונה ונחת ממשם מטר לידי, הוא הטה את זרועו הימינית לצד והוא עמד לשרוט אותי, מה שבאמת קרה. צרחתי מכאב ואזרתי אומץ ובעטתי בבטנו, המכה הייתה חזקה מהצפוי והוא נהדף כמה מטרים לאחור,
"בן זונה.." סיננתי בשקט וקמתי על רגליי, הוא הביט בי ונהם שוב כאשר הוא חושף את ניביו הצחורות. –"רוצה עוד?" ניסיתי לצעוק אבל צלעותיי כאבו יתר על המידה. הוא החל לרוץ לעברי במהירות, "ג'ס!" שמעתי צעקה והרמתי את מבטי, לפתע מקל בייסבול נזרק לעברי, תפסתי אותו והכתי עם האלה בפניו של היצור המכוער להפליא הזה. גופו נשמט לאחור והוא נפל על הפנים, הוא מיד קם בעזרת תנופה, והצליח לשרוט את פניי בחוזקה עד שגופי עשה 3 סיבובים באוויר.
גניחת כאב נפלט ממני, ויחדה כמה טיפות דם פצחו מפי. הפעם היצור היה מעליי והאלה הייתה רחוקה מכדי שאני אגיע אליה.
לפתע זינק ברוס, הוא הגן עליי עם גופו והושיט את אגרופו במהירות לעבר הפנים של היצור, היצור נהדף לאחור ונפל על הקרקע, הוא מיד רץ לעברו ובעט בבטנו. לפתע טפרים צהובים כמו של היצור יצאו מציפורניו של ברוס והוא נעץ אותם בבטנו של היצור, קמתי על רגליי וכול מה שהצלחתי לראות היה את ברוס עומד ומביט בנער, עם שיער חום מתולתל ועיניים חומות. הוא ממש לא היה דומה ליצור ההוא מקודם אבל משהו בשיער שלו הזכיר לי את אותו יצור.
"אתה מגורש מהלהקה, אתה כבר לא חלק ממנה עוד." אמר ברוס בהחלטיות ובאומץ, להקה? נראה לי שברוס לקח טיפה סמים ושתה כמה בקבוקים של אלכוהול. –"למה? כי תקפתי את חברה שלך?" הוא תקף אותו במילים, לא יפה שהם ככה מרכלים עליי מבלי שאני יודעת, התקרבתי אל השניים והבטתי בפניו של ברוס הוא היה בעל עיניים אדומות ואוזניים מחודדות, היו לו ניבים וטפרים צהבהבים. המראה שלו גרמה לי לבחילה. הוא נהם לכיוונו והנער ברח.
מצמצתי פעמיים כדי להיות בטוחה שראיתי את מה שראיתי, ופניו של ברוס חזרו להיות כמו שהיו פעם, בעל קעקוע חותם על הכתף שלו ושיער חום מגולח. עיניו הכחולות הביטו בי בבושה ובהשפלה.
"מה זה היה?" כאבה לי הרכה אבל לפתע נזכרתי באליס.
"אליס!" צעקתי ומיד רצתי לעבר המדרגות, טוב לא רצתי כי כאב לי חצי גוף אבל הלכתי מאוד מהר. "מה עם האמבולנס הזה?" התעצבנתי כאשר ראיתי אותה כמעט ולא נושמת. התיישבתי על ברכיי וברוס התיישב לידי, "אתה יצור כזה, תרפא אותה!" הייתי בלחץ שוב,
"הדבר היחידי שאני יכול לעשות הוא להפוך אותה גם לאשת זאב, היא אולי תמות אבל אולי גם היא תחיה ותהיה חזקה ומהירה יותר מכולם." אשת זאב? תגיד לי מה לקחת? המילים הללו רצו לצאת אבל לא נתתי להם. "מה? טוב אל תסביר לי עכשיו פשוט תרפא אותה אני מתחננת, אתה יכול לקחת אפילו ממני דם.." אמרתי בלתת ברירה והושטתי את זרועו אליו, "חכי!" הוא אמר ועבר עם כף ידו על גופה באוויר,
"אני לא יכול, היא כבר בעלת כוח."
"מה?!" צעקתי והדמעות כמעט ירדו שוב, הגרון שלי היה יבש וגרם לי לטעם מריר בפה אך עדיין דיברתי כאילו לא כואב לי הגרון כלל. "איזה כוח בדיוק? תחזיר אותה לחיים!" צעקתי כאשר היא הפסיקה לנשום, ידי רעדה, "נו כבר!" דחפתי אותו אבל הוא רק נד בראשו באיטיות. לא ידעתי איך עושים החאייה אז פשוט אלתרתי והתחלתי לעשות את התנועה הזו של ההחייאה.
"ג'ס." הוא לחש לי הפעם הוא עשה את זה בכו רכות שרציתי לנשק אותו, "לא!" אני צועקת בחזרה וממשיכה לנסות.
"לפחות תנסה להפוך אותה!" הוצאתי עליו את הכאב שלי, למרות שהוא לא היה אשם.. זה פשוט היה בלתי נמנע,"ג'ס" הוא לחש שוב והדמעות לא מפסיקות לרדת, "בבקשה תנסה." עצרתי. ופשוט קברתי את פניי בידי.
"אני לא יכול! היא כבר בעלת כוח, את רואה את זה?" הוא הרים את ידה של אליס, היא ענדה טבעת בעלת יהלום כחלחל וזוהר, "זו טבעת הדם. היא עכשיו בעולם המתים היא צריכה לחפש את הטבעת הזו בעולם המתים, ברגע שהיא עונדת אותה היא חוזרת לחיים." הוא הסביר אבל הייתי מבולבלת, "אנחנו פשוט צריכים להישאר כאן ולחכות שהיא תמצא את הטבעת שלה." הוא הוסיף וחיבק אותי, בפעם הראשונה מזה שנים שהרגשתי בטוחה לידו.
**
"אני צריכה את האמת.. את כול האמת ונתחיל מזה שאתה תספר לי מה זה היה היצור הזה ומה אתה" שברתי שעה של שתיקה, נראה לי ששברנו את השיא.
"אני איש זאב, משנה צורה, פלקון איך שלא תרצי לקרוא לזה. אני יכול להשתנות לאיש זאב מתי שאני רק ארצה. היצור ההוא היה גם איש זאב, רק מהגזע הנחות יותר, אני אלפא- מנהיג הלהקה נשבעתי אמונים ללהקה שלי שמורכבת מאנשי זאב שאשמור אליהם ואלמד אותם כיצד לשרוד. בגלל זה יש לי את הקעקוע הזה." הוא חשף את הכתף השרירית והשזופה שלו, ששם היה את הקעקוע.
"והיצור היה בטא, איש זאב חלש יותר." הוא הוסיף וניסיתי להבין, באמת שניסיתי.
"בני האדם חושבים שהם הזן היחידי שקיים בעולם הזה, אבל יש עוד הרבה זנים." הוא התקרב טיפה אליי "עוד הרבה זנים." הוא חזר על זה שוב, קולו היה עמוק ורגוע, למרות שהוא ניסה להלחיץ אותי, הוא לא הצליח.
"מה הוא רצה מאליס?" התחלתי לחקור אותו, אם הוא אלפא אז הוא בטח יודע על מה הלהקה שלו עושה, -"אין לי מושג בגלל זה ברגע שהיא תקום אני אלך לשאול את הלהקה שלי." הוא הביט באליס ששכבה שם ללא תנועה, סמכתי עליו אבל המראה הזה הרתיע אותי,
"מה זה הטבעת הזו?" הכול התחיל להסתבך לי כבר,
"סיפור לפעם אחרת." הוא העביר את האצבע שלו על הלחי שלי בעדינות והתקרב באיטיות, הוא רכן לעברי ואני לעברו בזהירות ובאיטיות. נשימותיו היו על עורפי. אפו נגע בשלי והשפתיים שלו נפלו על שלי, הזזתי את ראשי בהתאם לפי הנשיקה. הוא נגע עם לשונו בשפתי העליונה, מבקש אישור להיכנס, ואני נתתי לו. העברתי את ידי בין שערותיו והנשיקה כבר נהפכה לאגרסיבית,
נשמעה צרחה ואליס קמה, מיד התנתקנו ורצתי אליה, שהפרפרים מזנקים לעברי בבטן והוא נשאר שם, "אליס.." התחלתי לבכות מרוב אושר, חיבקתי אותה והיא אותי.
"היא עוד לא מוכנה לעולם הזה.." היא חיבקה אותי בחזרה ואמרה לברוס,
"סליחה באמת שסיפרתי לה את לבשת את טבעת הדם!" הוא החל לריב איתה. "אוי תסתמו פשוט." עשינו חיבוק קבוצתי ובפעם הראשונה מזה חצי שנה הרגשתי מאושרת באמת.
"מצטערת שלקח לי זמן.. משהו עיכב אותי בדרך." היא אמרה ברגע שכולנו התנתקו מהחיבוק, -"פשוט תודה לאל שאת חיה." חייכתי, "היא יודעת שאתה.." שאלה אליס, התנהגות שלה הייתה שונה, כאילו היא לא התגעגעה אליי.
"כן. אני אזוז עכשיו.." אמר ברוס, רציתי לעצור אותו להגיד לו שישאר, -"רגע מה עם ההורים שלך ואח שלך?" שאלתי, נראה אפילו כי היא שכחה שהם חיו בכלל,
"מה? כן הם בסדר." היא חייכה וחיבקה אותי, משהו קרה אני בטוחה בזה. אבל החלטתי פשוט להשאיר את הדברים ככה, בשביל מה לסבך את הדברים? הם גם ככה מסובכים.
"נדבר אחר כך." אמרתי לברוס והוא הנהן לחיוב והלך.
"בואי נעוף מפה ונלך לאכול גלידה!" היא חייכה, ונזכרתי במילים שהיא אמרה לי קודם לכן: "אבל אני שונאת גלידה." ועכשיו אני בטוחה, מי שנמצאת מולי היא אולי בגוף אליס, אבל היא עצמה ממש לא אליס.