תמיד היה אותך- פרק 10

פרק 10- לוטם אשרת
דחפתי את דלת הכיתה וברגשתי את הראשים מסתובבים אליי.
"היי, אני לוטם אשרת." אמרתי למורה ונכנסתי בצעדים חוששים לכיתה.
"שלום לוטם, אני נעה המחנכת שלך. בואי תכירי את הכיתה." היא אמרה וסימנה לי להתקרב אליה.
עשיתי שני צעדים לכיוון השולחן שלה וזה הספיק לי.
אפילו במרחק מטר יכולתי להריח ממנה את עשן הסיגריות.
"תלמידים." היא הסיבה את תשומת ליבם של הכיתה.
"זאת לוטם אשרת. היא תלמידה חדשה מתיכון בגין. אני מצפה שתעזרו לה להשתלב." היא אמרה בחיוך.
מי אמר לך שאני רוצה להשתלב? מישהו הרשה לך להסיק מסקנות?
בחנתי את הכיתה.
כמה ערסים ושרמוטות. לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו.
"את יכולה לשבת ליד יעל לוטם." היא אמרה.
הוא הרים את ידו ופסעתי לאט אל סוף הכיתה.
"היי." הוא אמר בחיוך.
"יעל דותן." הוא הושיט לי את ידו.
אי אפשר להגיד שהוא נראה רע אבל…
פניו השמוניניות וחייוכו העקום ממש לא גרמו לי לרצות להתקרב אליו.
לא בקטע שטחי פשוט… אף אחד לא רוצה לגעת בבן אדם לא מטופח.
אולי אני יפסיק להתקלח ואז אנשים לא ינסו להתקרב אליי.
"לוטם אשרת." חייכתי חיוך מזויף ולחצתי את ידו.
"את יפה לוטם." הוא אמר.
"תודה." שלחתי לו מבט וחזרתי להקשיב למורה.
הרגשתי את עיניו בוחנות את גופי.
ניסיתי להתעלם ממנו ולהתרכז בשיעור.
"צריך עוד משהו?" שאלתי בצעבים.
כבר איזה חמש דקות שהוא בוחן אותי ווואלה נמאס.
"אותך." הוא חייך במבט בטוח.
דפקתי לו מבט נגעל והסתובבתי חזרה אל נעה שהסבירה משהו על השואה.
"אז מה את אומרת לוטם שנזרום אליי אחר כך?" הוא המשיך בניסיונות החיזור שלו.
גילגלתי את עיניי כבר בפעם השניה הבוקר.
בטוח שברתי איזה שיא.
"יהי כיף אני מבטיח." הוא לא הרפה.
"אומייגאד." מילמלתי מיואשת.
"זה לא יקרה. תפסיק לנסות." ניסיתי להבהיר לו שאני ממש לא מעוניינת.
כולם אומרות את זה בהתחלה." הוא אמר והתרווח בכיסאו.
גילגלתי את עיניי בפעם השלישית.
איזה שנה חרא הולכת להיות.
***
התיישבתי בספסל פיקניק ישן ותחבתי את האוזניות הלבנות שלי לאוזניי.
"נהנית אחותי?" הקפיץ אותי נטע.
אידיוט הבהלת אותי!" צעקתי עליו.
הוא התיישב מולי בחיוך.
"נו איך עובר עלייך היום הראשון?" הוא התעניין.
"בוא נראה. אני לומדת חומר שלמדתי כבר בכיתה ט', הכיתה שלי מורכבת מחבורת בוקים, ואני די בטוחה שהוטרדתי מינית על ידי השותף שלי לשולחן." מניתי בציניות מובהקת את אירועי היום.
"למה אתה איתי? אתה לא רוצה להכיר חברים חדשים?" שאלתי אותו.
"הכרתי כבר, בדיוק בגלל זה אני פה. הם עוד שניה באים ותכירי אותם גם." הוא אמר מרוצה מעצמו.
"נטע אני יהרוג אותך תלך מפה עכשיו!" ולפני שסיימתי לצעוק עליו החברים המתלהמים שלו באו.
צעקות וצחוקים מילאו את השולחן כשהחברים ה'חדשים' של נטע מילאו אותו.
"נטע לא סיפרת לנו שיש לך אחות יפה!" פנה אליי אחד מהנערים.
דפקתי לו אחד מהחיוכים המזויפים שלי.
הם התיישבו על אותו הספסל של נטע כולם מסתכלים עליי.
"היי?" שאלתי מבולבלת בבירור מכל הסיטואציה.
" נועם." הושיט אליי אחד מהם את ידו עם חיוך צ'רמין.
"לוטם." לחצתי את ידו.
החיוכים האלה לא משפיעים עליי.
"עידו." אמר לי השני עם מבט מוקסם על פניו.
"קוטר." אמר השלישי בחיוך אווילי.
"קוטר?" שאלתי.
" עמית קוטר, אבל קוטר." הוא הסביר.
הנהנתי בהבנה.
"אז מי אמרת שהטריד אותך מינית?" שאל נטע ונשען עם מרפקיו על השולחן.
"איזה ילד אחד שיושב לידי. יעל דותן, מכירים?"
"איכס הילד הכי מגעיל בבית ספר." אמר נועם.
"מנסה להתחיל עם כל הבנות." המשיך עידו.
"אף פעם לא מצליח לו. זה לא עוצר בעדו מלנסות." אמר קוטר.
ממש שלישיה יש לנו פה.
"אני ינסה לזכור את זה."