Change e7

עייני נפתחו לרווחה בזמן שקפצתי משכיבה כל גבי לישיבה, דמי זרם במהירות ולבי פעם בחוזקה.
השמש עוד לא עלתה ואני ידעתי שלא אחזור לישון.
היה לי חם בכל הגוף והעפתי מעצמי את השמיכה ברגע לרצפה. לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את עייני לאחר שתי שניות. החדר היה חשוך למחצה וקמתי בלי להדליק את האור, הסתכלתי על עצמי במראה, עומדת שם ריקה מפוחדת ולא בשליטה. תחתונים וחזייה שחורים על גופי ואספתי את שיערי לגומייה הדוקה וכמה שיערות שלא נתפסו נחתו על פניי, ניגשתי אל הארון ופתחתי אותו בטיפת מאמץ, הזכוכית החליקה אל הצד ונפתח מולי צד ריק למדיי של הארון.
החלפתי את הפיג'מה שלי בגינס "בויפרנד" בהיר שקרוע בברך ימין ובשתי חלקים בירח שמאל, גופייה שחורה צמודה ונעלתי כפכפים, זרקתי את החזייה חזרה לארון ההלבשה תחתונה וזרקתי את התחתונים לסל הכביסה, השמש התחילה לבצבץ מבעד לגבעות שנראו בחלון הארוך שהשקיף על הגינה וכל הנוף מאחורייה שהיה מאחורי הכיסא שנטלה מהתיקרה בשיפוע חדרי והחדר גם כן התבהר טיפה.
_04:45_
השעון המעורר שלי צלצל וקפצתי מייד להשתיק אותו לפני שאעיר את הבנים.
"הגיע הזמן שהיא תקום באמת" שמעתי מעבר לדלת את מקס.
ארבע צעדים שתי זוגות נעליים. הוא כמובן היה עם דילן, הם הלכו אל הגינה,
"ארבע בפאקינג בוקר" מלמלתי לעצמי וסגרתי את הארון.
הלכתי אל השירותים שהיו מול דלת חדרי וקיוויתי שלא יראו אותי. "Good morning sunshine" דילן אמר בלי להסתובב ולראות שיצאתי מהחדר, "בוקר" איחלתי חזרה והרמתי את קולי כדי שישמע.
צחצחתי את שיניי ושטפתי את פניי, כשפקחתי את עיניי לאחר שניקיתי את הסבון מפניי לגמריי זינקתי במקומי לאחור כשראיתי את מקס עומד מאחורי עם ידיו משולבות.
"מה." שאלתי.
"לא שמת לב אפילו שעמדתי מאחורייך כל הזמן הזה." הוא אמר בקול מחוספס ומבט קר. עיניו השחורות היו מרוכזות בפני, בעיניי.
"איך אני אשים לב אם אתה פאקינג נינג'ה." אמרתי להגנתי.
"ניסיתי להיות ממש רועש." הוא אמר ועיניי האפורות הסתכלו אל עיניו השחורות לרגע ואז והסתובבתי חזרה וניגבתי את פניי במגבת לבנה שהייתה תלויה במיוחד בשבילי כנראה.
"שמתי לב שהיית מאחורי כל הזמן מה הייתי אמורה לעשות ?" אמרתי וחייכתי חצי חיוך.
"לא את לא." הוא אמר
"כן. כן אני כן. ידעתי שאתה שם כל הזמן." שיקרתי.
"אז ממתי אני עומד פה ?" הוא שאל וחיוך מבודר עלה על פניו.
"בערך באמצע שצחצחתי שיניים נכנסת. נעמדת מאחוריי בשנייה שהיה לי סבון על הפרצוף ולא יכלתי לפקוח את העיניים." אמרתי וקיוויתי לניחוש מוצלח.
הוא הלך לעבר המטבח והלכתי אחריו, "אז מתי מתחילים ?" שאלתי.
"התחלנו כבר" הוא אמר והדליק את הקומקום.
"מתי ? אתמול ?" שאלתי לא מבינה.
"לא.. עכשיו." הוא אמר וסכין גדולה וחדה נכנסה בי האצבע האמצעית והרביעית שהיו מונחות על השיש. הייתי המומה.
מייד הזזתי את ידי ועם ידי השנייה תפסתי את הסכין וזרקתי אותו חזרה על מקס שתפס אותו בלי להזיז אפאף.
"מה לעזעזל ?!" הרמתי עליו את קולי.
"לקח לך יותר מידיי זמן" הוא אמר בקולו הרציני והמחוספס.
"מה זאת אומרת לקח לי יותר מידי זמן ? זרקת עלי סכין משום מקום! איך הייתי אמורה להגיב?" אמרתי בתגובה עדיין מבוהלת.
"שימי נעלי ספורט ותסיימי את הקפה את רצה עכשיו." הוא אמר וליווה אותי לחדר לאחר שעשיתי קפה.
"אתה יכול לא לזרוק עלי סכין בלי התראה פעם הבאה ?" שאלתי והנחתי את הכוס על הרצפה, שמתי גרביים ואת הנייק פרי השחורות שלי.
"ואז איך תיהיה מוכנה כשמישהו אחר יזרוק סכין ויכוון ?" הוא אמר בחיוך משועשע.
"זה לא מצחיק. יכולת להוריד לי אצבע." אמרתי וסיימתי לקשור את השרוכים.
"יאלה בואי" הוא אמר וסיימתי את הקפה בלגימה ארוכה, הנחתי את הכוסעל השידה לייד המיטה והלכתי אחריו, הוא פתח את דלת הכניסה מהגינה ורצנו בערך שעה. היו הרבה עצירות וכשניסיתי לעקוף אותו הוא צחק ולא נתן לי. זה ממש עצבן אותי.
אני תמיד רצה ראשונה, תמיד מקדימה. הפעם לא ידעתי את המסלול אפילו ורצתי מאחור.
"מה את בעצבים ?" הוא שאל כשהגענו לאיזור דשא ירוק יפיפה במעלה הגבעה.
גלגלתי עיניים ולא אמרי מילה.
"רדי ל20" הוא אמר ועיניי נפערו.
"מה מה מה ?" שאלתי מייד. אני בטח הוזה.
"שכיבות שמיכה.. מכירה פרינססה ?" הוא אמר בלי למצמץ.
"על מה ?!" שאלתי מייד.
"25." הוא אמר ונפלט לי צחוק.
"30 על ההתחצפות. יאלה." הוא אמר.
"ממש." עניתי ממשיכה לזלזל בו.
"אני עושה איתך נו." הוא אמר.
"ממש אבל ממש לא." אמרתי.
"למה אני מנסה בכלל." הוא אמר ושם את ידו על כתפי והפיל אותי עם רגלו אל הרצפה, תפסתי את עצמי בידיי בשביל לא לפגוע בפניי.
"רצית טירונות לא? " הוא שאל וירד ליידי.
עשיתי 20 בקושי ונפלתי, הוא סיים עוד עשרה ועזר לי לקום.
"כפיפות בטן את עושה לפחות ?" הוא שאל והתיישב ליידי.
"40 ?" שאלתי.
"תעשי." הוא אמר והתחיל, סיימתי 40 לפניו.
"רוצה גם סקוואטים או שזהו ?" התגרתי בו.
"40 ?" הוא שאל וחיוך עלה על פניו.
"50" עניתי, עשינו 50 וסיימנו יחד.
"יופי עכשיו נעה הכל עוד פעמיים וסיימנו" הוא אמר ורציתי למות. למה התגרתי בו למה.
אחרי כל שלושת הסטים הרגשתי נורא והיינו צריכים לרוץ חזרה, רגליי כאבו ובטני שרפה, שלא לדבר עם השרירים בידיי.
"מחר אנחנו עושים יותר" הוא אמר כשרצנו למטה באותה דרך שבאנו.
"ממש." אמרתי מיואשת ועקפתי אותו.
"את נותת לירידה לקחת אותך תאטי !" הוא צעק לי מאחורה ועקף אותי מייד, שם את ידו ישר על בטני ועצר את קצב הריצה שלי.
"זאת לא תחרות, וירידה דופקת את הברכיים, אז כדי לך לקחת את זה לאט" הוא אמר.
"אני שונאת שעוקפים אותי." אמרתי וגלגלתי עיניים, הגענו אחרי שכמה פעמים האטתי את עצמי והשוותי לקצב האחיד שלו.
כשהגענו קפצנו מעל השער כי דילן נעל אחרינו, ישר כשקפצתי למטה נשכבתי על הגב ושמעתי את נשמתי הכבדה.
"קומי קומי."מקס אמר וקפץ מעליי.
"אל תשימי ג'ינס מחר ולא כפכפים אני לא מתכוון להתחשב בך." הוא אמר ותפס את ידי והרים אותי, מהתפופה עפתי עליו קצת והוא עצר אותי.
"האא," יצאה אנחה מפי, "סוריי" אמרתי והתיישרתי.
"תכנסי השמש דיי חזקה עכשיו, תשתי מים" הוא אמר והלך איתי למטבח.
הוא זרק לי בקבוק מים ותפסתי אותו ביד שמאל באוויר. "תודה" אמרתי והתיישבתי בסלון, חיפשתי סרט מעניין בטלוויזיה וראיתי את דילן יורד במדרגות.