אחד ועוד אחד- פרק 25

מאיה:
רק בסוף השבוע היה לי זמן להתיישב ולקרוא את המכתב של ליאור. עבדתי כמו משוגעת בימים האחרונים, ובין המשמרות לבין הלימודים, לא היה לי את הזמן להשקיע בבאמת לקרוא משהו. התחמקתי ממנו קצת, גם ממנו וגם מדן, רציתי לגבש לעצמי את הדעה בקשר להמשך. לא ידעתי מה אני מרגישה- אני מרגישה שאני פשוט לא יכולה לסמוך עליהם ושהוצאתי יותר מידי דמעות מהגוף שלי. אני ממש מרגישה שאני צריכה מישהו חדש לגמרי, או משהו חדש לגמרי, שיעסיק אותי, אבל ברור שההיסטוריה לא גמורה, ושלא הכל פתור בה, ולכן גם אם ארצה להמשיך הלאה, אני לא באמת אוכל עד שהשלב הזה לא יעבור.
לקחתי לעצמי צלחת של פירות מהמטבח, יחד עם כוס מים, והלכתי לחדר כדי לקרוא את המכתב. אחותי שיחקה יחד עם האחים שלי במשחק קלפים בערב שישי, אז יכולתי להיות קצת עם עצמי בחדר. לפעמים כל כך הייתי רוצה את המרחב הפרטי שיהיה לי, אבל אין מה לעשות, חייבים להתמודד עם הצפיפות.
'מאיה היקרה.
"מקווה שכשהרגע יגיע, תגיד, אני, אני עשיתי הכל". זה ציטוט משיר של להקה שאני נורא אוהב, אני מקווה שזיהית ושאהבת. אני לא כותב כל כך הרבה מכתבים, יצא לי לכתוב אולי שניים במשך החיים שלי, אבל ידעתי שלדבר איתך פנים מול פנים רק יכאיב לשנינו, שהרי תסתכלי על השיחות האחרונות שלנו שנגמרו כל כך רע. פה אני גם יכול לחשוב, לנסח את המילים שלי באופן הברור ביותר, לבחור אותן בקפידה, ולגרום לזה שתצאי מהמכתב הזה קצת מחויכת, לא לנסות רק לבאס את האווירה.
אז כן, אני עשיתי הכל, אני גרמתי להכל, וכשהרגע הזה, של אותה צעקה כואבת שצעקת עליי, הגיע, שם היה רגע התפנית. כשהסתכלת עליי וצעקת, ובכית, וכאבת, וכשאני הרגשתי שפגעתי בך בצורה שלעולם לא תוכלי לסלוח, הבנתי שמשהו חייב להשתנות. קודם כל הרגשתי שאני צריך להסביר את עצמי הרבה מעבר ללצרוח ולכעוס, הרבה מעבר ללהאשים את כולם חוץ מאת עצמי. כי כן, אני יצאתי לא בסדר, אני יודע להגיד את זה עכשיו ואני אדע להגיד את זה גם בהמשך. ההתנהגות שלי לא הלמה שום דבר, לא אותך, ובטח לא את הבנות שהסתובבתי איתן.
את צודקת- בר, לינוי ורותם הם שלוש בנות שיצאתי איתן במקביל. אני רוצה להגיד לך שאת מוזמנת לשאול את כל השאלות אם תרצי, אם בכלל תרצי עוד לדבר איתי, ואני באמת אוכל להסביר לך כמה הייתי מניאק בקשרים האלה. סיפקתי את עצמי ולא שמתי לב למסביב, הרגשתי שהן רוצות את החברה שלי, וטוב להן, אגב שתיים מהן היו פשוט סטוץ ממשיך, והן ידעו שזה לא מחייב, אבל כן, בשורה התחתונה בגדתי בחברה שלי, ועל זה אני צריך סוג של עונש, על זה אני מצטער, על זה אני גם מרגיש מאוד אשם. אני כותב לך את זה כשכבר סיימתי עם אחת הבנות את הקשר, אמנם זה לא מכפה על מה שהיה בעבר, אבל אני רוצה להמשיך הלאה נקי יותר, בטוח יותר.
מאיה את בנאדם מקסים, ועם הקשר שלנו שהגיע בתקופה הזו, הייתי מאושר. חזרת לחיים שלי בדיוק כמו שרציתי אז, לפני שאח שלי היה.. פשוט אח שלי. אני נהניתי מהשיחות שלנו, מהמפגשים שלנו, מזה שהרגשתי איתך כל כך בנוח. זה ישמע בוטה, אבל לא חיפשתי להיכנס לך לתוך התחתונים, ולא חיפשתי להפשיט אותך בשנייה הראשונה שאנחנו נפגשים. הרגשתי שאני יכול לדבר איתך על העולם שמעבר, על הדברים שאני לא מדבר עליהם עם אף אחד- להתלונן לך על האח שלי שאת בכלל לא זוכרת את המעשים שלו, לספר לך קצת על הקשיים שיש גם בבית שחושבים שיש בו הכל. כולם חושבים שאני ליאור שגר בבית מושלם, כשלכל אחד יש את הפאקים שלו. ואת ראית את זה- עם הכנות והטוב לב שלך, ועם הצניעות הגדולה שכל בנאדם צריך לקחת ממך, ראית את הבנאדם שאני מחוץ לכסף ולמסיבות. לא היינו צריכים פגישה מפוצצת בשביל פשוט לשבת ולדבר.
אני רוצה לבקש סליחה, לבקש ממך שתבואי ונדבר. את יכולה לצרוח עליי עוד שעות, העיקר שאחרי הצרחות האלה יבוא חיבוק שמראה שאת באמת רוצה שנדבר. אני לא אדם שמתחנן, אף פעם לא עשיתי את זה בחיים, אני גם חושב שאף פעם לא פגעתי באנשים בצורה הזו, ולכן אני ממש מתחנן על הברכיים, גם כשאת לא רואה אותי, שתבואי, שתרגישי שיש לך את הרצון לדבר עם 'דושבאג' כמוני, ולהכניס אותי מחדש לחיים שלך.
אני לא ראוי להערכה שלך. אני לא חושב שאי פעם אהיה ראוי לאמון שלך, אחרי המעשים שלי, אחרי הדברים שגם אמרתי לך וצעקתי אותם. אני לא הייתי לצידך כאן בתקופה הכי קשה כשרק גילית על הכל, ואני מצטער על זה. אני יודע שהייתי חלק מרכזי בתוך כל הבלאגן הזה, ובמקום לתמוך אני רק הייתי יותר ויותר מטומטם. שקעתי בתוך התוכנית שניסיתי לגרום לה לפעול שבעצם לא הצליחה. אני לא ראוי לזה שתדברי איתי, אבל אני לא חושב שאני יכול בלי שנדבר.
המטרה העיקרית שלי בסופו של דבר הייתה שנחזור לדבר, מאז אותו רגע שנכנסת לבית הספר בכיתה י', ולא האמנתי שזו את. מאותה נקודה ניסיתי להגות תוכנית שכל פעם באה ונכשלה, ואיך מסתדרים עם ילדה חדשה, ואיך אני בכלל פונה אליה. שנתיים לקח לי, שנתיים שכל פעם הנושא חזר ויצא, שנתיים שהייתי צריך את האומץ להגיד לך שיש לנו היסטוריה משותפת. אני רוצה לקוות שיש לנו גם עתיד משותף.
אני מצעטר על הכל, ובעיקר אני מתנצל על שאבד לך האמון בי. אני אעשה הכל כדי להחזיר אותו.
אני מקווה שתפני אליי ותבואי אליי, אני מבטיח לא להציק יותר מזה, מבין אם את צריכה את הזמן שלך לעכל ולחשוב. אשמח שתרימי צלצול בכל מקרה, או כל דבר אחר. אני מעריך אותך המון, אני חושב שרמת ההערכה שלי בשמיים.
תשמרי על עצמך, אני אשמור עלייך מרחוק. מקווה שבאמת קראת את הכל ושלא שכחת או התעלמת, אני מקווה שמשהו מפה נגע בך, ושהבנת שאני באמת מצטער.
שלך, ליאור'