שברת את החומה שבלב-הקדמה

פקחתי את עיניי בכאב,מביטה על התקרה האפורה והמגולפת.הצעקות מהתאים לידי גרמו לי לכאבי ראש.ידעתי שאני לא הייתי צריכה לעשות את זה,ידעתי שהייתי צריכה לעצור את עצמי באמצע אבל לא ככה החיים מתנהלים.יש את הטורפים ויש את הנטרפים,אם תהיה הנטרף אתה לא תשרוד על האדמה הזאת אבל הטורפים יחזיקו מעמד כי הם חזקים,הם רוצחים.כל רצח שלהם מעלה להם את האנרגיה והם שורדים.
אני לא זוכרת איך נכנסתי לזה אבל פעם ראשונה שרצחתי בחיים לא תשכח. הצעקות כאב,הדם והתחננים בעיניים,זה כאב בלב אבל העביר זרם אנרגיות.
***
"לינה,אבא מחכה." אחותי צעקה מהחדר קמתי והלכתי אליו בצעדים כושלים.
שנאתי אותו,הוא הרס לי את הילדות ואת החיים.
"מה?" שאלתי בחוסר סבלנות
"ראיתי את התעודה,מה זה אמור להיות?!" הוא צרח וגילגלתי את עיניי,ככה כל יום הוא צעק עלי ועל הציונים שלי עד שלא התאפקתי,מוחי לא שלט על ידי, "לינה בואי לפה!" הוא צעק מלמטה,הרגשתי את השנאה ואת הכעס. ירדתי במהירות מביטה במטבח,כולו הפוך ושבור.
"תנקי את זה." הוא צעק והעיף עלי צלחת,ההשפלה הכאיבה לי והשנאה גרמה לעצבים לעלות למעלה. לקחתי את הסכין והתקרבתי אליו,ראיתי את הפחד והחששה בעינייו אבל לא יחסתי חשיבות לזה,מה שמגיע מגיע. לקחתי את הסכין ותקעתי בתוך לבו,הרגשתי את השיחרור ואת הזרם המטורף של האנרגיות,ככה התחלתי להרוג.
***
כשאמי גילתה שהרגתי את אבי היא זרקה אותי לכלא והתאבדה ואני אשמה כמו תמיד,אשמה על זה שנולדתי ואשמה על זה שהחיים של מלאים בשחור. אחותי בחרה לא לבקר אותי יותר בתקווה שאני ארקב בכלא.אבל אני לא משלמת על מה שעשיתי כי עשיתי את מה שהייתי צריכה. ידעתי כמה אני חשובה לאמי ופגעתי באמון שלה וזה מה שמכאיב לי,הרגתי את האישה היחידה שהאמינה בי,את האישה היחידה שאהבה אותי.