כלואה- פרק 26.

"מה נעשה?" לחשתי לעבר אנדרס בלחץ נוראי. זה בדיוק מה שהיה חסר לי שהחיים שלי יהיו תלויים בנלי. "אני אתחבא מתחת למיטה" מלמלתי אליו בזמן שהוא מסתכל עליי בפליאה, חושב כמוני מה לעשות. "נראה לך?" הוא שלל מהר את מה שאמרתי "אנחנו לא עושים דברים שאסור" הוא ענה מדוע. "אבל אנחנו כן" לחשתי במעין צעקה. "רגע נלי, אני מתלבש" הוא צעק לעבר הדלת ונלי הפסיקה לדפוק. הוא קם ממני ולחש "נו יאלה תתחבאי מתחת למיטה" נכנע, כי הוא כמוני יודע שאין אופציה אחרת לשאלה שנלי תשאל ברגע שהיא תכנס 'למה נעלתם את הדלת?' ובטח שזה שלקח לנו הרבה זמן לפתוח לא יהיה לטובתנו. קמתי מהמיטה מהר ונכנסתי מתחתיה, שמעתי את אנדרס מבשם מעט את החדר, בטח כי הריח שלי נע באוויר.
ראיתי את רגליו של אנדרס הולכות לעבר הדלת ומיד היה את רעש הנעילה ואז ראיתי את נעליה השחורות של נלי. "כמה זמן" היא מלמלה והזמינה את עצמה להיכנס, היא התיישבה על המיטה שמתחתיה הייתי. "היי נלי" הוא אמר בציניות כי היא פשוט נכנסה וסגר את הדלת. "מה.." הוא התחיל בעודו עומד "מה כל-כך דחוף?" הוא שאל, אני במקומה הייתי קצת נעלבת. "אתה עסוק?" היא נמנעה משאלתו. "לא, לא" הוא גמגם מעט. היא גיחכה "מה יש לך?" הייתה תחושה שהיא חוקרת אותו. הוא פתאום שחרר את עצמו כדי שהיא לא תחשוד והתיישב על ידה במיטה.
הפחד שלי היה שהם יתנחלו פה, כי ממש קשה לי להיות מתחת למיטה, זה ממש צפוף והרצפה ממש קרה!
"תשמע קטע" היא התחילה, רק לשמוע את הקול המעצבן שלה הביא לי עצבים. אנדרס השמיע קול שמסמן לה להמשיך, הוא היה נורא חלש בקושי שמעתי. "את מי אני רואה במסדרון צועדת לה עם שמלה שחורה ומגונדרת?" הורדתי את ראשי להסתכל על עצמי, היה לי ברור שהיא מדברת עליי.
"מי?" הוא שאל, אני בטוחה שהוא יודע שזו אני. "מרי" היא אמרה את שמי באלמנט הפתעה. "לא" הוא היה מופתע "מה זה אומר?" מיד קולו חזר להיות כרגיל, הוא לגמרי צחק עליה.
היא גיחכה לו, רומזת לו שזה לא מצחיק שהוא ככה צוחק עליה, "אתה חושב מה שאני חושבת?" היא שאלה בקול מתגרה "מה את חושבת?" הוא נשאר בשלו, הוא היה נורא רגוע ושלו בשיחה "שהיא בורחת מפה!!" היא אפילו צעקה מעט. אנדרס גיחך לה "נראה לך?" הייתה איזה שתיקה קצרה בניהם, הלוואי והייתי יכולה להיות זבוב קטן ומציק ולשבת למעצבנת הזאת באוזן, אני מתה לראות איזה מבטים עוברים ביניהם. "ואתה יודע מה הכי גרוע?" היא ניסתה להוסיף עוד דברים לרעתי "מה?" הוא שאל בקול שקט, היה נראה שהוא בכלל לא מתעניין או שפשוט הוא ממש רצה שנלי תלך כבר. "שטומי ממש הגן עליה" היא אמרה בקול מתנשא, כמו תמיד. "מה זאת אומרת הגן?" פתאום אנדרס היה ממש מעורב בשיחה איתה, היה נראה שהוא לגמרי בעניין. "הגן, הגן" היא אישרה שוב ושוב את דבריה "הוא לקח אותי ממנה כשתפסתי אותה, הוא אמר לי שהוא צריך לדבר איתי" הייתה ביניהם דקה של שקט עד שאנדרס אמר "ומה הוא אמר לך?" הוא ממש נשמע מתעניין פתאום "כלום" היא ענתה במפתיע, אפילו אותי היא קצת הצליחה להבהיל "זה כל הקטע שהוא העביר נושא, הוא חיפה עליה" היא המשיכה בקול קצת יותר רגוע. "מה יש לך ממנה?" אנדרס שאל אחרי כמה שניות של שקט. "אין לי כלום אנדרס" היא ענתה במהרה, מגנה על עצמה "פשוט שונאת שאנשים לא מקצועיים" היא אמרה את זה בקול שממש שכנע אותי לא להאמין לה ואני משערת שגם אנדרס כי מיד אחרי המשפט הזה הוא גיחך, אמנם בשקט אבל הצלחתי לשמוע. "טוב נו גם אני לא הייתי כל-כך מקצועית כשעבדתי עליה עם בריאן והאוטו" היא אמרה בקול צוחק ומרושע, היא בזה לי בפניו.
רגע רגע, מרוב שהייתי כל-כך עסוקה באיך שהיא אמרה את זה, רק אחרי כמה שניות קלטתי מה היא אמרה. כששמעתי אותה אז באותו יום מספרת למישהו בחדר שהיא עשתה לי תרגיל, זה היה לאנדרס!
הוא לא אמר לי על זה כלום. לצערי גם לא נשארתי להקשיב באותו היום.
לא יכולתי לתאר ללב שלי ולעצמי כמה אני שונאת אותו באותו הרגע.
הוא התחיל לגמגם לה, הוא לא ידע מה להגיד וסביר להניח שזאת מהסיבה שאני הייתי שם.
"כן" הוא התרומם מהמיטה ונעמד, הבחנתי בכך שראיתי את נעליו השחורות מול פניי. "אתה מגרש אותי?" היא שאלה כשהבחינה בהתרוממותו. "נלי אני מצטער אבל אני ממש גמור" הוא צעד לעבר הדלת ובזמן הזה גם היא קמה מהמיטה. רציתי לצאת ולהראות לה שהייתי שם, פתאום לא פחדתי מכלום. למזלי, מהר מאוד התנערתי מהמחשבה המטופשת הזאת.
"בסדר, בסדר" היא הלכה לכיוון היציאה ונעמדה מחוץ לדלת והוא מלמל לה "ביי" הוא בא לסגור את הדלת והיא בלמה אותה. "מה קרה?" הוא שאל כשם לב לכך "רציתי להגיד לך שאתה ממש נראה טוב היום" היא אמרה ואני רק בערתי לי מחום מתחת למיטה הקטנה הזאת, לא יודעת אם זה היה חום של קנאה או של שנאה.
אני לא יודעת מה בדיוק קרה שם אבל הוא לא אמר כלום והדלת נסגרה.
"צאי" הוא אמר, כמובן שלא חיכיתי להוראה הזאת כי בשנייה שהדלת נסגרה כבר הייתי בדרכי לצאת.
"תקשיבי מרי" הוא התחיל, התנערתי מלכלוך הרצפה והסתכלתי על עיניו, לא נותנת לו להמשיך.
הוא ראה שאני הולכת להגיד משהו ובגלל זה לא המשיך בדבריו "אני לא מאמינה שכמעט רציתי להסתכן בשבילנו" סיננתי בשקט ויצאתי. משאירה אותו עומד בין הנודע ללא נודע, כמו שאני הייתי מלא פעמים.
הלכתי לכיוון החדר שלי במהרה, מפחדת להיתקל בשטן. נכנסתי אל החדר ונזרקתי על המיטה.
נכנסתי לתוך השמיכה ביחד עם השמלה השחורה, זאת שהפלילה אותי.
זלגה לי דמעה אחת ובודדה, היא לא הייתה דמעה של עצב אלא של אכזבה.
***
"מרי, מרי" שמי חדר לי לחלומי ומיד התעוררתי באיטיות מוחלטת. "קומי ימצחיקה" קולו של טומי נשמע לי בברור פתאום. פקחתי את עיניי בזהירות ולא התביישתי להתמתח בצורה מוגזמת למולו.
"מה קורה?" שאלתי והוא גיחך "אין עלייך" הוא כנראה אוהב את הומור הבוקר שלי.
קמתי מהמיטה והלכתי לעשות את סידורי הבוקר, השארתי את טומי יושב על מיטתי.
"נו איך היה אתמול?" הוא צעק לעבר החדרון "על הפנים" צעקתי בחזרה. "מה למה?" הוא מהר תקף בשאלה נוספת. בדיוק מרחתי את המשחה על המברשת והכנסתי אותה לפי, יצאתי מהחדרון בעוד אני מצחצחת "אני שונאת אותו" אמרתי לא ברור בכלל וטומי חייך.
נכנסתי בחזרה אל החדרון וסיימתי את כל סידוריי. התיישבתי ליד טומי רעננה וערנית.
"מה קרה?" הוא שאל ואני הסתדרתי בנוחות במיטה "אני אספר לך משהו אבל אל תשתגע" הזהרתי מראש, לא בא לי שטומי יריב עם נלי "הוא עשה לך משהו?" התחמם מהר, הנחתי את ידי על ברכו שיבין שהוא טועה והמשכתי "נלי היא רימתה אותי" השפלתי מבטי, מתביישת במעשיה. "רימתה אותך?" הוא חזר אחריי, בוחן אם מה שאמרתי נכון. הנהנתי לעברו וזה אישר את שאלתו.
"כשהייתה את המשימה של בריאן פוינטס, האנס שניסיתם לתפוס הרבה זמן" הוא הנהן וכך הבנתי שהוא זוכר "אז היא בכוונה אמרה לבריאן שיקח אותה באוטו שלו כי היא ידעה שהראש שלי ישר לכוון אותך לשם, לאוטו שלו" טומי חייך "נראה לך שנלי תעשה דבר כזה?" פניי לא השתנו מהבעתם, שידרתי לו שזה ממש רציני מה שאני מספרת. "שמעתי אותה אומרת את זה" הוספתי בשביל שיאמין לי. הוא הוריד את החיוך שלו "רגע מה זה קשור לאנדרס?" הוא כיווץ גבותיו. "היא סיפרה את זה לו" היה נראה על פניו של טומי שהוא קצת עצבני "הוא ידע ולא סיפר לי וגם לא עשה כלום" פניי היו עצובות וגם קצת חשתי באכזבה שנית.
טומי לא אמר כלום רק משך אותי לחיבוק.
אחרי שניות אחדות נשמעה אזעקה, נאנחתי אנחת ייאוש תוך כדי החיבוק. "בואי" הוא השתחרר מהחיבוק ונעמד. נעמדתי אחריו "תתקדם אני כבר באה, אני צריכה לשירותים" הוא הנהן ויצא.
הלכתי לחדרון הקטן וסגרתי אחריי, לא יכולתי יותר לשאת את האכזבה המעיקה.
בן אדם שאתה עושה בשבילו הכול, סיכנתי את החיים שלי. תקע לי את הסכין בלב, כמו שרק הוא יודע לעשות. ואם לומר את האמת, אנדרס מצטיין בתקיעת סכין בלב.
פתחתי את דלת החדרון כשפניי מושפלות ומיד הם הורמו כשהבחנתי בדמות שחורה למולי.
לא אחר מאשר אנדרס. נבהלתי וגם לא התביישתי להראות את זה. "מה אתה עושה פה?" שאלתי בעצבים. "את לא תצאי מפה עד שתקשיבי לי" הוא התיישב על המיטה שלי. הלכתי לכיוון הדלת והוא באינסטינקט קם מהמיטה לתפוס את ידי "בבקשה תקשיבי לי" פתאום עיניו השחורות נראו סוערות.
"מה?" עשיתי פרצוף כאילו שאין בסבלנותי להקשיב "דבר מהר" פקדתי עליו. אולי כי קצת התלהבתי להיות במעמד הזה. הוא שחרר את ידו ממני. "שזה יהיה משכנע" הוספתי. כנראה שממש התלהבתי.
"מספיק משכנע?" הוא שאל והכניס את ידו בעורפי ונישק אותי נשיקה שגם אם הייתי רוצה לא הייתי יכולה לסרב לה. היה איזה רגע ששפתינו התרחקו וברגע הזה סיננתי "די" לא יודעת אם באמת רציתי שיפסיק.
"היא אמרה דיי לא?" קול מוכר עמד בפתח הדלת וידו של אנדרס צנחה לאט לאט במורד עורפי, מנסה להחזיר אותה לחיקו מבלי שישימו לב, אך היא לא שקופה.