גבול השחירות בלב-הקדמה
רק לפני כמה שעות הודת באהבתך אלי,רק לפני כמה דקות חייכנו זה לזה באהבה,רק לפני כמה שניות צחקנו ועכשיו אני בוכה ליד קברך.אולי לא לבד אבל אני לא יכולה לראות כי אתה לא לצידי יותר.
עלית לאלוהים ולקחת את התקווה והאושר שעוד היו לי.הלכת ממני,איכזבת אותי ואני יודעת שזה באשמתי.הייתי רוצה להאמין שלא אני אשמה אבל אני אשקר לעצמי.
למה הייתי חייבת לרוץ מתחת למכונית?למה הייתי חייבת להיות כל כך אגואיסטית?
הרגתי אותו,הרגתי את אהוב ליבי,הרגתי את האושר של חיי.
חור שחור נעוץ בתוך לבי ורק מתפשט לכל גופי,מכאיב לנשמה.
נשאר לי רק לספור את הימים והשעות שאני אאבד את חיי והתקווה אולי תחזור.
אומרים שהזמן מרפה אבל לי הוא רק מכאיב ושובר אותי לאט לאט,ופתאום אני קולטת שאתה הייתה היחיד שאהבתי ואוהב ולא אראה אותך לצידי יותר.המילים "תתגברי עליו" "תמשיכי הלאה" הידהדו במוחי וגרמו לי לתחושה של גועל,הלך ממני הבן אדם שהיה כל הלב שלי,כל האהבה שלי והנשמה שלי,הוא שלט בגופי וגרם לפרפרים של אהבה לפרוץ מתוך בטני.פרפרים שכל חיי הייתי תלויה בהם עד שהם נעלמו ועכשיו אני בקושי חייה.
__
ישבתי בקפיטריה מביטה על המקום הריק לידי ונזכרתי איך הוא ישב פה,איך הוא ליטף את גבי ואיך הוא התעלל בי וגרם לי לצחוק.אבל עכשיו זה עוד סתם מקום משעמם מלא בזכרונות כואבים.נאנחתי בעצב והמשכתי לשחק עם הסלט שהיה מונח בקערה מבחינה בדמעות שזלגו לתוכו ומיהרתי לנגב אותן מעיניי.ככה זה,כל מטר פה מזכיר לי אותו,את הריח שלו ואת החיוך הגדול והכובש שלו שאני יותר לא אראה. "הוא לוהט רצח." שמעתי את קולה של נטליה והתעוררתי ממחשבותי, היא הסתכלה עלי פרצוף המום והבנתי שקרה משהו על פניי.
"מה את מסתכלת עלי כמו שאתמסתכלת על מפלצת?" שאלתי בחוסר סבלנות
"כל האיליינר שלך מרוח על הפרצוף." היא אמרה וצחקה,התחלתי לשים כמויות עבות של איליינר כדי להסתיר את האדום שיש על הפעפעיים בגלל הבכי הממושך והחוסר שינה.
משכתי בכתפיי ממשיכה לשקוע בדיכאון. "תהיל אולי תצאי מהדיכאון?מה שהיה היה." היא אמרה בעצבים,היא לא איבדה מישהו כל כך קרוב ללב והיא לא מכוערת ודומה לרוח רפאים.
"צודקת הוא היה ולא יחזור אלי בחיים." אמרתי ומשכתי באפי מנסה לא לפרוץ בבכי מר.
ככה כל יום מתמודדת עם הכאב האין סופי שמאיים לפרוץ החוצה.
תגובות (0)