חלוםשהוביל למציאות פרק 39 .

אחרי השיעור האחרון החלטנו לעשות משהוא היום .
אמא התקשרה אלי ואמרה שיש לי תור למאוחר יותר הערב, אז החלטתי שצריך ללכת לטייל קצת מלא זמן לא יצאנו כולם.
" אני רוצה גלידה " אמרתי כולם הסתכלו עלי כאילו אני משוגעת , " בקור הזה?" עומר כמעט השתגע .
"כן" קבעתי , הסתכלתי על יישי לכבל אישור ממנו.
" טוב אם האישה ההריונית אמרה אז זה מה שיהיה !" נוי קבע ויישי נסע לגלידריה .
נכנסנו כולנו לגלידריה המוכר שהיה שם הסתכל עלינו כאילו נפלנו מהירח , הזמנו כול אחד מה שהוא רצה , כשעומר לקח את הגלידה שלו אחרון , הוא אמר למוכר, " זה היה רעיון שלה !" והצביע עלי , הסתכלתי עליו עצבנית , הוא הבין את הרעיון והתחיל ללכת מהר ,מהר החוצה בורח , הלכתי אחריו מהר , יישי הביט בנו משועשע כשהגעתי לעומר נתתי לו בעיטה לרגל .
" עוד פליטת פה מיותרת וזה במקום שאתה לא רוצה שזה יהיה " הזהרתי אותו מנופפת מולו את הגלידה שלי , הוא התאפק לא לצחוק אבל לא הצליח והוא פרץ בצחוק בעודו משפשף את הרגל .
כולם החילו לצחוק אחריו , אפילו המוכר היה נראה משועשע .
יצאתי מהגלידריה עם פרצוף חמוץ הידקתי לגופי את המעיל ואכלתי את הגלידה שלי , " נו בואו כבר נלך לבית של יישי " צעקתי אליהם.
הם התקדמו לאט לרכב , אני כבר הייתי בפנים חגורה , יישי התחיל בנסיעה , לא לפני שהזהיר לא ללכלך לו את הרכב .

כולם התיישבו על הספה והדליקו טלוויזיה וצפו בסרט שבדיוק התחיל , לקחתי את יישי ומשכתי אותו לחדר שלו , " מה ?" הוא שאל אותי כשסגרתי את הדלת בשקט .
הסתכלתי עליו חוששת , לא יודעת איך להתחיל , " מה ?" הוא עודד אותי .
" אמממ" התחלתי וגירדתי באף מלחץ , למה אני לחוצה אני כולה צריכה לבקש ממנו סליחה שהתפרצתי עליו מוקדם יותר היום.
" סליחה .. על זה שהתפרצתי עליך מקודם " אמרתי והשפלתי את מבטי לרצפה , בחיים לא חשבתי שלהודות בטעות שעשיתי כלפי בנאדם שאני אוהבת יהיה קשה כול כך .
" מה ?.. מתי ?" הוא שאל מבולבל , הסתכלתי עליו לראות אם הוא רציני , הוא היה רציני , " נו מקודם כשהבהלתה אותי מאחורה וצעקתי עליך" הזכרתי לו .
" אהה , זה , בסדר היה לך כול הזכות לצעוק עלי הבהלתי אותך " אמר עם חיוך ותפס את הפנים שלי .מראה לי שאין לי מה לדאוג ."
" יופי" נשמתי עמוק, " ועכשיו לחלק הכי חשוב , למה אתה מעשן ?" שאלתי אותו , הוא נשם עמוק וצעד צעד אחורה , הסתכלתי עליו מחקה לתשובה שתספק אותי .
" תקשיבי , פעם עישנתי כמו קטר אבל הפסקתי כי לא רציתי את זה, אבל זה עוזר לי כשאני עצבני , או סתם כשני בסערת רגשות , או מודאג, את יודעת זה מרגיע " הוא תרץ את עצמו .
" אבל זה לא ברי " ואני בהריון וזה מזיק לבריאות של התינוק, וחוץ מזה אני לא אוהבת את הריח של העישון זה מסריח " התלוננתי .
"תקשיבי , בואי נעשה הסכם , אני מעשן סגריה בבוקר, בצהרים , ובערב." הוא הציע ,
" יש לי רעיון יותר טוב , כמו שאמרת תעשן בבוקר בצהרים ובערב אבל בשעות מסוימות , ואם פספסת את השעה אתה לא יכול לעשן " אמרתי וחיוך התפשט על פני . הוא חשב קצת על מה שהצעתי יכולתי לראות את הגלגלים של המוח שלו עובדים ." טוב " הוא אמר לבסוף " .
" מצוין " אמרתי מאושרת חייכתי והתקדמנו בחזרה לסלון , איך שהתיישבתי אמא התקשרה אלי , עניתי לה מהר , " בואי עכשיו אני לוקחת אותך עכשיו לבדיקה " היא אמרה לפני שהצלחתי להשחיל מילה .
" אוקי " אמרתי וניתקתי את הטלפון , יישי הסתכל עלי בשאלה , " אני צריכה ללכת לבדיקה עכשיו "בסברתי לו.
" את רוצה שאני אבוא איתך ?" שאל , חשבתי שניה על מה שהציע , זה היה מפתה מאוד אבל אמא תהייה איתי .
" לא אני אסתדר, זה לא צריך לקחת מלא זמן " אמרתי " נהנה בקשר בטלפון ." אמרתי והצבעתי על הטלפון שלי .
" אוקי " הוא אמר והתיישב על הספה .

נשכבתי על המיטה והאחות סמה לי מלא מבחנות על הבטן ונתנה לי לשתות איזה חומר מטוק בטרוף , הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה לא להקיא .
היא הסתכלה על מה שיצא מהמדפסת קווצה את הגבות שלה יצאה מהחדר וחזרה עם רופא אחרי כמה דקות , הוא גם הסתכל על התוצאה אבל הוא היה יותר רגוע , " מה ?" שאלתי אותם , הם לא ענו לי , התחלתי להילחץ , הסתכלתי על אמא שלי , היא נראתה גם לחוצה , הרופא הוריד לי את המוניטור עשה לי אולטרסאונד, הם הסתכלו על התמונה שיצאה , לי הכול היה נראה רגיל לא הבנתי מה הם רואים שהלחיץ אותם .
" אתם מוכנים להגיד לי מה לעזאזל קרה ?" התעצבנתי עליהם , הרופא הסתכל עלי , כאילו סם לב רק עכשיו שאני פה , הסתכלתי עליו מחקה לתשובה ממנו , " שלום אני דר ' אהרונוב, אני רואה משהוא שקצת מלחיץ אותי , אני בדיוק סיימתי להתלמד, אז אני לא רוצה להלחיץ אותך לפני שאני בטוח במה שאני אומר לך , אני הולך לקרא לעוד רופא ואני חוזר" האו אמר.
" מה שבטוח זה שכבר הלחצת אותי !" אמרתי משעינה את הראש שלי על המיטה מחכה לגזר הדין שלי .
חיקיתי כמה דקות והרופא עוד לא חזר , " אמא ." קראתי לה , רציתי שהיא תרגיע אותי אבל היא רק משכה בכתפיים שלי ואמרה שהיא לא יודעת מה קרה , היא התיישבה לידי וחיבקה אותי מנסה להרגיע .
מה כבר יכול להיות , מה הוא ראה שהדאיג אותו , מה זה בגלל שהוא לא זז כול היום ורק בבוקר קצת ?! לא הפסקתי לחשוב מה יהיה , כול המחשבות שלי הובילו לדבר אחד, התינוק בסכנה , אם הם לא אומרים לי כלום אז הוא בטח בסכנה דמעות עמדו לי בעיניים ,עם כמה שבהתחלה לא רציתי את התינוק הזה עכשיו כבר נקשרתי אליו , אני לא יכולה לאבד אותו .
אבל אז , קול קטן במוח שלי לחש לי , ' אבל בבוקר הוא זז לך , מיד אחרי שבקשת מאלוקים ,הוא לא היה נותן לך תקווה רק כדי להרוס לך אותה ' נצמדתי לקול הזה , לקול שנתן לי תקווה , לא רציתי לחשוב על משהוא אחר .
הטלפון שלי רטט ועל הצג היה רשום ' אישי שלי יישי ' ככה רשמתי אותו בטלפון שלי באיזה לילה ששנינו לא הצלחנו לישון והוא צחק עלי שאני מתנהגת כאילו אנחנו נשואים , אז אמרתי שאם כבר אז כבר ורשמתי אותו ככה .
אמא ראתה שאני לא יכולה לענות לו עכשיו והיא לקחה ממני את הטלפון וענתה לו במקומי.