רוחות: התאומים | פרק 20 ואחרון

קודם כל,
לפני שהפרק מתחיל, אני רוצה להגיד תודה למי שקראו את הסיפור, הגיבו לסיפור, ודירגו אותו.
אז אין לי יותר מה לומר חוץ מ-תודה!!

~~~~~~~~~~~~~
פרק 20:
הטעות של פיל

-נקודת מבט ליאה-
"משהו חשוד קורה כאן. אני עדיין מרגישה את העקצוץ. את הכאב." אמרתי בעוד אני נותנת להאנה לבדוק את ידי.
"היא שבורה, את רואה את הבליטה הזאת?" היא הצביע על היד שלי ואמרה לי שאני צריכה להשאיר אותה מקופלת עד שתסדר את זה בבית-חולים.
"מישהו שמע מה אמרתי?" שאלתי בתסכול.
"כן, ליאה. אני שמעתי. עכשיו בואי לכאן." האנה אמרה והושיבה אותי ליד ווד. "היי! אתם!" היא הצביעה על כל האנשים שלא הכרנו מלבד אביה של לונה והנער הרזה. "זה כולל את שניכם!" שניים מהאנשים שהסתכלו על המאורע לא זזו ממקומם. בן ובת.
"ילדה, אני לא יודע מה את עושה כאן, אבל-" התחיל לומר הגבר להאנה לפני שהאישה לקחה אותו לצד ומלמלה לו משהו. הוא הנהן.
הסבתי את תשומת לבי אל ווד.
"ווד, אתה בסדר?" רציתי לדעת מה שלומו, אבל כעסתי עליו על מה שעשה להאנה, קתרין ופליים.
"עכשיו כן. איבדתי את הכוחות שלי." הוא נראה יותר שמח מאשר עצוב.
"מה, איך?" הופתעתי.
"פליים מצא אותי כשהכוחות שלי התפרצו. הוא לקח ממני את הכוחות שהביא לי לפני כמה שנים וזרק אותי, בזמן שהייתי מעולף, לחוף-ים קרוב למקסיקו. לאחר מכן גראוונד מצא אותי ושמר אותי באותו מצב שהייתי קודם, מעולף."
"איך ידעת איפה גראוונד בכל הפעמים האלה? למה הוא ברח ממך?" פיל היה ממש לידנו ושמע את השיחה, אז החליט להצטרף.
"אנשים שלא שולטים בכוחות שלהם הם בשיא הכוח שלהם. זה כוח מסוכן, גם לרוחות. ואני מצאתי אותו בכל הפעמים האלה כי מישהו שלח לי הודעה בטלפון איפה הוא נמצא."
"מה?" שאלתי בהפתעה. הייתי בטוחה שהוא עובד עלינו.
"אני גם לא יודע. פשוט שלחו לי נקודות ציון ואמרו לי ללכת אליהן. בכל הפעמים האלה גראוונד היה שם. אני לא יודע מי היה בצד השני של הטלפון, אבל בזכותו ניצלתם, כמה וכמה פעמים."
סיימנו לדבר והסתכלתי על כל השאר.
לונה ישבה קרוב להריסות, אבא שלה היה לידה ודיבר עם הנער הרזה.
השניים שלא הכרתי דיברו עם האנה על הסכנה בזה שאנחנו קרובים למקום בו גראוונד מת, על הסכנה בשנייה האין-סופית. כנראה הם גם קוסמים.
אבי וניל הרחיקו את כל האנשים מהאזור.
והרוחות ריחפו מאחורי ודיברו על אבי.
'משהו לא בסדר כאן.' חשבתי ופיל הביט בי. 'אני עדיין מרגישה את הכאב שיש לקוסמים כשגראוונד בסביבה.'
'אני גם חושב שזה לא נגמר. ראיתי את הלבנים זזות.'
הבטתי לעבר הלבנים וראיתי עולה משם עשן בצבע לבן.
"נייטשר!!" צעקתי והיא הסתובבה לכיווני.
"מה קרה, ליאה?" שאלה אותי.
פיל ואני הצבענו על ההריסות ואחרי שעשינו זאת הלבנה שעליה לונה ישבה התנפצה.
מההדף עפה קדימה ונחתה על ידיה, ארבעה מטרים מהמקום בו ישבה.
"לונה!" הפסיק אביה את השיחה עם הנער והלך לבדוק לשלומה.
אין תגובה.
"היא לא מתה." הרגיע קול שהיה מוכר לי. גראוונד.
הכאב שהרגשתי עכשיו היה חלש והוא לא הזיז לי.
"תתרחק!" אמרתי לו. "עכשיו!" רציתי לחסל אותו. כל מה שאמרתי לפני כמה שעות, על הרג, הכל נמחק ממני. רציתי לשבור את ראשו ולזרוק את גופתו של הדם בצורת אדם.
"היא תתעורר בקרוב, רק שיתקתי אותה." הוא המשיך להתקרב אל כולנו.
"אמרנו לך להישאר שם." אמר ווד.
"ואם לא, מה תעשה? הרי אין לך כוחות קסם."
"גם לך. אתה לא יכול להתנגד." זאת הייתה האנה.
"נכון. אני לא באתי לתקוף, אני באתי להזהיר."
"שקרן!" צעקתי.
"הוא צודק, ליאה." אמר אבי. "לכולכם כדאי להקשיב למה שיש לו לומר." הוא נראה מפוחד, הוא התרחק מכולם כשצעד אחורה.
"ידעתי שאסור לבטוח בך, חתיכת בוגד מסריח!" אמרה האנה בכעס.
"האנה, את לא יודעת כלום! תפסיקי להסיק מסקנות." הוא פחד. כעסתי עליו בגלל זה.
"לא, לא. זה בסדר. את צודקת, האנה." כשגראוונד אמר את שמה הוא משך אותו והדגיש את ההתחלה. "מארק בגד בך, בכולכם. כל הזמן הזה הוא שיתף פעולה עם אויב, לא פחות גרוע ממני." הוא המשיך להתקרב אלינו.
"שקרן! הוא בחיים לא יבגוד בנו. אבא, זה נכון?" שאל אותו פיל.
הוא רק הזיז את ראשו מצד לצד המון פעמים. קצת כמו שפליים עשה כשסיפר לנו מה עלול לקרות לי או לפיל. הוא המשיך ודמעות זלגו על לחייו.
"תגיד לנו שזה לא נכון." אמרתי במחנק ודמעה זלגה על לחיי הימנית.
הוא המשיך להניד בראשו.
האנה הרימה את ידה ורגליו של אבי קפאו.
"בוגד מלוכלך. מה עשית עם פיטר?" שאלה. כשלא נשמעה תשובה היא בעטה לו בבטן וצעקה. "מה עשית עם פיטר?"
לא יכולתי להסתכל עליה ממשיכה לבעוט בוא. ווד בא אל שניהם בריצה והפריד בניהם. האנה דחפה אותו והוא נפל על הרצפה.
"אתה מנסה להסיט אותם אחד נגד השנייה!" צעק הנער הרזה.
"תסתום, לוק. אתה לא יותר טוב ממנו." אמר אבי.
"לא. לוק צודק!" הצדקתי את הנער הרזה, שמסתבר שקוראים לו לוק.
"אתה רמאי!" גרמתי לכך ששורשים יתפסו את ידיו ורגליו של גראוונד.
"את יכולה להרוג אותי. אבל זה יפתח שער של איש אחד ואני יודע מי יעבור בו." אמר וצחק צחוק מטורף וצורם לאוזן.
"ליאה, אני מתחנן בפניך, תעצרי. את לא רוצה להרוג אותו." אמר אבי והשתעל כשהאנה בעטה בו שוב.
"תפסיקי!" צעקתי והטחתי אותה על הרצפה בהניף כף ידי. היא התעלפה.
"ליאה! תפסיקי לפגוע בחברים שלך!" ביקש פיל.
ניל עמד בצד והביט במתרחש בחרדה. הרוחות עמדו מאחוריו, עם הגבר והנערה. אבל החליטו לא להתערב בעניינים שלנו.
"ליאה, הוא משקר. את לא יכולה להאמין לו." גם על לחייו של פיל זלגה דמעה.
אני לא רציתי להאמין לגראוונד, אבל הרגשתי שהוא צודק. שאבא שלי בגד בנו. הוא באמת התנהג מוזר בזמן האחרון. כמו שג'ף התנהג.
"ליאה, אם את לא תעשי את זה, אז אני אעשה."
"פיל, שלא תחשוב על זה."
'אני חושב על זה.' הוא התגרה בי בטלפתיה.
"זה לא מצחיק, פיל. תתרחק מגראוונד!!" צעקתי.
"פיל, לא!" צעק אבי.
"הייתם אויבים ראויים. מי ייתן, פיטר, ותצליח יותר ממני." אמר גראוונד את מילותיו האחרונות לפני שפיל לקח מוט ברזל שהיה קרוב לידו והעיף את ראשו של גראוונד.
גופו, שהיה עשוי מדם, נשפך על הרצפה, הסתובב, ויצר שער בצבע שחור.
מהשער יצאו ברקים ובסוף יצא ממנו גוף זוהר בלבן.
הגוף החזיק מוט ארוך בצבע לבן גם כן. אני עדיין לא יכולתי לראות את כל הפרטים, סונוורתי. אבל ראיתי שלהרוג את גראוונד הייתה טעות.
שמעתי את הצעקות של חלק מהרוחות ואת של אבי. לא הבנתי מה הם אומרים, אבל שמעתי במשפטים שאמרו את השם פיטר.
השער השחור נעלם, האור הבוהק נמוג וראיתי מה עומד מולי.
הוא היה בגובה שני מטר וחצי, הוא לא נראה כמו כל הרוחות, הוא נראה אנושי יותר. שיערו היה שחור וארוך, עיניו היו צהובות לגמרי. גופו חטוב ואתלטי. עורו היה בצבע צהוב, אבל חוץ מזה הוא היה אנושי לגמרי. בידו הימנית החזיק את אותו מטה שסיפרו לי עליו. המטה של ארם.
אחרי כמה זמן שבחן את סביבתו הוא צחק, צחוק עמוק וקשה.
"שלום, אני פיטר"