תנו לעצמכם להרפות..

הכי קל להתעצבן עלמישו ולמלאות את הרגשותשלך כלפיו בכעס שמכסה את המקום לרגשות האמיתייםשלך כלפיו , כל פעם שהם ינסו לצוץ אתה תכסה עליהם בכעס המוצדק שלך , וכן.. ישמצב שהוא באמת מוצדק אבל לאמשנה מה זאת לא הדרך כי כעס זה סוגשל הדחקה , והבועה הזאת תתפוצץ לך בחיים בין אם עוד כמה ימים , בין אםעוד כמה חודשים טובים ואפילו בין אםעוד שנתיים , היא תהיה חייבת להתפוצץ מתיישהו כי במקום לכאוב ןלהתאבל על הבןאדם שהלך ( גםאם בסוף זה לא מגיעלו הקטע של לשבת עליו שבעה ואפילו חודש ) הייתם עסוקים בלמלאות תמקום למה זה לאנכון לעשות אתזה בכלל אז אםאתם לארוצים שהבועה הזאת יוםאחד תתפוצץ עליכם מאמצע שוםמקום תתאבלו על הבןאדם כמו שצריך , תכאבו את עצםזה שהוא הלך ואז תוכלו להגיד לעצמכם עם לבשלם " כאבתי אותו , היהלי קשה וזה למה עכשיו אני צריך לשמוח , למה עכשיו צריך להיןת לי קל ופחות קשה ולמה עכשיו לבןאדם לא מגיע שאני יבכה עליו יותר " אתם מבינים? אתם צריכים לחוות אתזה כדי להיות שלמים עם ההחלטה של להמשיך הלאה כי רק אז תבינו כמה עוד כאב על הכאב שכבר היה לכם על האדם הזה לא שווה שיתווסף , זה דרך קשה אבל היא עדיפה מלמרוח את החצי כאב חצי ה " המשכתי הלאה " במשך כמה וכמה שנים ולהיות תקוע בין העבר לעתיד כ"כ הרבה זמן , אז כן.. תנו לעצמכם תהתפרקות הזאת , תנו לעצמכם להתרפק עליה ואז כשתבינו שבכיתם מספיק , שהאדם הזה לא שווה עוד חצי דמעה שלכם אתם תמשיכו הלאה , תמשיכו הלאה עם ראש מורכן ולב שלם.