העולם האחר | הנפש והשאר (שלוש)

עברו שלושה ימים והאמוות התחיל להתרגל לעבודה שלו כמוות, הוא ידע כבר (לא הוא לא) איך להעביר את הנשמות של המתים לעולם הבא. "-בוא עצמצוצה, יש לנו מוות לעשות-" המוות היה במישורי פלאינסר בעיר הגדולה (יחסית) לוווור, אבל זה היה רחוק מדי, אפילו להאמוות. "-טוב עצמצוצה, הגיע הזמן שלך להפוך לחיית רכיבת המוות-" והם רכבו, עצמצוצה עם כוחו ה'בסדר' והאמוות עם יכולת עיוות המרחב-חלל-חמוצים-גלידהנמסה.
הם הגיעו לדוווור ונחתו בבית של איש זקן, האיש גסס, וכשהאמוות התקרב אליו הוא מת. האיש התקרב אל האמוות בריצה מותיר את גופו מאחור "אהה, סוף כל סוף, אתה לא יודע כמה זמן לא רצתי" "-נכון, אתה צודק-" "אתה מוות?" "-כן-" אמר האמוות "-ומי אתה?-" "לי קוראים ה'אכוור, סליחה על השאלה אבל חשבתי שהמוות יהיה רכוב על סוס, או על פנתר או על צרצר או על פרפר או על לטאה אבל לא על כלב. וגם, אני די בטוח שמוות לובש גלימה עם ברדס ולא מעיל גשם צהוב (זה הרגע להזכיר, שהגלימה של מוות הייתה מגרדת לו מדי, ועצמצוצה כל הזמן רייר עליה, אז האמוות החליט לקנות מעיל גשם עד שהריור של עצמצוצה יפסיק והוא פשוט התרגל למעיל אז הוא השאיר אותו) וגם שלמוות יהיה חרמש" אמר ה'אכוור "-נו טוב, אי אפשר לרצות את כולם-" אמר האמוות מלטף את עצמצוצה. "אני יכול ללטף אותו?" שאל ה'אכוור "-כן, אבל אחר כך תן לי להעביר אותך לעולם הבא יש לי לוח זמנים צפוף-" ה'אכוור ליטף את עצמצוצה, האמוות הכה אותו בחרבו והוא נעלם, אחר כך הלך האמוות וקנה פשטידת עוף לו ולעצמצוצה. והם נעלמו מעבר לפינה.
בינתיים מוות היה בדיכאון, הוא שוטט ברחובות ללא מטרה והתמוטט ברחוב צדדי כלשהו "היי, היי אתה, בוא רגע -אהו אהו-(קולות שיעול)" שמע מוות קול וכשפקח את עיניו ראה קבצן זקן שיושב לא רחוק ממנו. מוות הלך אליו ושוב התמוטט לידו "שלום לך" אמר הקבצן והשתעל, "אני לא יודע למה חשבת כך אבל אין לי שלום" אמר מוות, "אהה, -אהו אהו- כן, לאף אחד כאן אין -אהו אהו- שלום, אתה צריך עזרה? אני גר כאן קרוב עם עוד כמה חברים שלי, ככה אנחנו משיגים כסף, יושבים ומחכים לאנשים טובים" "כמה יש לך?" שאל מוות, "שני טא, ביום טוב אני משיג -אהו אהו אהו אהו- אהה, שלושה וחצי טא" אמר הזקן "תישאר איתי ותעזור לי, בסוף היום אני אכיר אותך לחברי"
בינתיים מתחת לבית חצי שכור ושמינית הרוס ורבע מלוקק וחמישית רגיל וכל השאר נוצץ התכנסה אסיפה של כת ה'אלרמל!' (אנחנו לא רוצים מוות לעולם!) הם התחילו אם הזמירות שלהם: הרוח הנעלמת, השיר הרדוף, מזמור הסנדביץ' הגנוז וריקוד ה'אלרמל!' המסורתי (שהומצא לפני שעה וחצי) ואז התחילה ההתכנסות "מי שלא כאן שיגיד" אמר המנהיג אל-טיבי, השתרר שקט "טוב מאוד, כולם כאן, אני רוצה להגיד לכם כל הכבוד לאישפה על זכייתה במרתון הדשחמבשקה" נשמעו מחאיות כפיים "שקט!, ועכשיו לענייננו הערב, לכלוא את מוות, ואז אני אהיה מלאך המוות ואשנה את שמי לפ'יל" …שקט… "תמחאו כפיים!!" מחיאות כפיים "שקט!, אני מדבר! אני אוריד את הסנדביצ'ים מארוחת הצהרים! יופי, יש לנו עוד ארבעה ימים עד להזדמנות הבאה, ואז נכלא אתת מוות" יש,סוףסו,אוכל,עכשיו,כןןן,אלרמל! צעקו כולם "שקט!!!!!!, אין סנדביצ'ים למחר!"
ה~ע~ר~ה: בעוד ארבעה ימים מוות יתחלף חזרה עם האמוות…