בכיתי ביום ההולדת ה20 שלי

אין לך מושג כמה שאני מבינה אותך, אני עוברת בדיוק את אותו הדבר,השלב המבלבל והמתסכל הזה שבו את מתחילה לגלות את עצמך ולחשוב על העתיד שלך .
זה קשה ומתסכל אבל מניסיון שלי,אל תוותרי לעצמך, תתחברי לעצמך ולרצונות שלך ובסוף את תמצאי את הדבר הזה שיניע אותך .

כמה בשורות לי אלייך (בהנחה שהסיפור אמיתי)…
הראשונה- את בת 20 החיים עוד לפנייך ואין לך שום סיבה לזנוח אותך ולשקוע בתוכם.
השנייה- ״אני רק רוצה להיות מאושרת אפילו רק לרגע
אפילו רק לשנייה אפילו לא אושר שלם
גם חצי יספיק לי
אני רוצה שהעולם הזה ישמע מה שיש לי להגיד ואחר כך יעמוד וימחא כפיים
אני רוצה שמישהו יקח ממני את העצב שישים אותו המקום אחר כי מקומו לא אצלי בלב , הוא היה שם הרבה יותר מדי זמן
הלוואי ש21 יהיה יותר משמח״ – לא אהבתי את הפסקה הזאת, הרי את זאת שבוחרת להיות מאושרת. את יכולה למצוא את נקודות האור הטובות בחייך, משפחה, חברים וחוץ מזה אף לא אחד מהדברים שכתבת יקרו, אני מתכוונת, העולם יעמוד ויימחא לך כפיים, ייקח ממך את העצב וכו…
בשביל שיום ההולדת הבא שלך לא יהיה דומה ומבאס את חייבת לקום ולעשות מעשה, למצוא אהבה, תעסוקה, תשוקה, לנסות דברים חדשים (לא חסר. את יכולה לחקור על הדת לדוגמא)
בקיצור החיים שלך תלויים בך ואני יודעת שבסך הכל עשית כאן פריקה ואני מזגימה אבל שתדעי פשוט לפעם הבאה שהכל תלוי בך.